ארתור הוא גבר ישראלי שחייו נופצו בעקבות שבץ מוחי ומשבר אישי. במאמץ מר ומייאש הוא מנסה לשקם את עצמו. הוא נאלץ ללמוד את השפה כמעט מחדש, שעה שהוא מתחקה אחר האירועים שהובילו אותו למקום בו הוא נמצא ומנסה להבין את חלקו בהם, כמו גם את חלקם של הסובבים אותו. מדוע מקנן בנו פחד תמידי לומר לאנשים האהובים עלינו את האמת, לחשוש מכישלון, להתמכר לייסורי מצפון וחרטה, לפסוח על הסעיפים? מדוע אין בכוחה של אהבה להביא מזור, ולמה תמיד מוטמעת התרסקותה בתהליך התהוותה והגשמתה? אלה כמה מן השאלות המלוות את גיבור הסיפור בימים בהם הוא נאבק על חייו הפיזיים והנפשיים ומנסה להמציא להן תשובות - שיש בהן מידה דומה של כנות ואשליה. "דווקא אתה, ארתור, עם החצי גוף שלך, עם השאריות של מה שהיית פעם, דווקא אתה היית צריך להעריץ את יופיו של המושל, את יופיו של העשוי ללא פגם. אבל אתה, אולי כדי להתנחם, מעדיף את יופיו של הפגום, את הדרך הסיזיפית אל השלם, יותר מאשר את השלם עצמו. משתדל לאהוב את מה שאתה כותב גם אם אינו מושלם. משקר לעצמך. משכנע את עצמך שיופיו של הפגום לעולם יהיה חושני יותר, מלא יותר מיופיו של השלם. וזה מחזיק אותך בינתיים. נותן לך כוח להמשיך לחיות..." "אני ארתור" הוא ספרו השלישי של אורי רום. קדמו לו הרומן "שמש שחורה", וספר הילדים "ילד ציפור ואופק". אלה כמה מן השאלות המלוות את גיבור הסיפור בימים בהם הוא נאבק על חייו הפיזיים והנפשיים ומנסה להמציא להן תשובות - שיש בהן מידה דומה של כנות ואשליה. "דווקא אתה, ארתור, עם החצי גוף שלך, עם השאריות של מה שהיית פעם, דווקא אתה היית צריך להעריץ את יופיו של המושל, את יופיו של העשוי ללא פגם. אבל אתה, אולי כדי להתנחם, מעדיף את יופיו של הפגום, את הדרך הסיזיפית אל השלם, יותר מאשר את השלם עצמו. משתדל לאהוב את מה שאתה כותב גם אם אינו מושלם. משקר לעצמך. משכנע את עצמך שיופיו של הפגום לעולם יהיה חושני יותר, מלא יותר מיופיו של השלם. וזה מחזיק אותך בינתיים. נותן לך כוח להמשיך לחיות..."
