אחת מהתופעות המרתקות בסיפורת ההשכלה היא המרת השיח המיני בשיח קולינרי. בהיעדר שדה שיח לשוני מתאים ובשל ערכים חברתיים של צניעות מינית, סופרי ההשכלה התקשו לדון באופן ישיר במיניות והשתמשו בייצוגי המזון כדי לארגן מחדש את נורמות ההתנהגות בתוך הקהילה ולבקר את עולם האיסורים הדתיים.
ספר זה חוקר את הקשר בין המזון לבין שאלות שעמדו בלב המהפכה המודרנית בחיי היהודים בנושאים של מיניות, דת, חברה וזהות לאומית. הקישור בין שאלות חברתיות ולאומיות אלו לבין העיסוק הגלוי במזון, והמסווה במין, ביצירותיהם של אברהם מאפו, יהודה לייב גורדון ושלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) מציע דרך חדשה ומפתיעה לקרוא את ספרות ההשכלה. הסיפורים והרומנים המשכיליים, הנשכחים ברובם בימינו, מתגלים כיצירה רבת פנים ומורכבת המציגה בחזיתה תפישות אידיאולוגיות חברתיות ולאומיות, אך נתונה במערבולת של סתירות פנימיות וחרדות מפני המהפכה המקווה בחיי היהודים; וכעדות לתקופה סוערת שהסוגיות בהן היא מתחבטת עומדות עדיין ביסוד הדיון הציבורי בחברה הישראלית בת זמננו.