מדוע כשמדובר בטרור אין אנשים מוצאים את המילים המתאימות? האם זה משום שאין להם ניסיון בחרדה, או משום שהחרדה הישנה כבר איננה חדשה, והחדשה היא כה מפלצתית? אולי, בעצם השתגענו מחמת הטבוע בנו ממקורות תרבותנו - קנאות נוראה: מסע צלב, חרם וג'יהד - נורמה של פנאטיות ומיסטיפיקציה של ההיסטוריה וחרב שלופה. אלה מחשבותיה של המחברת שחוותה חיים בין שלוש הדתות. יצירה המשלבת השקפה רחבה ומקורית על מצב העולם שלאחר הרס המגדלים התאומים עם ביטוי רגשי חריף ומרוכז לחרדותיה, לסלידותיה ולהעדפותיה של המחברת... אולה ברקביץ, סופרת מחוננת, שחקנית, משוררת ופובליציסטית אמיצה, שוטחת לפנינו בספר זה את סיפורו של מסע אישי בין רעיונות ותופעות, משתפת אותנו בטלטלה רגשית ואינטלקטואלית עזה אל מול אירועי הזמנים האלה. עמוס עוז אולה ברקביץ פרסמה ספרי סיפורת ומחזות ומאמריה הופיעו בחשובים שבעיתוני גרמניה. ספריה יוזף נוטה למות וצמצום ראו אור בעברית. מחזה שלה " הגולם בביירות" הועלה על בימת ה"בורג תיאטר" בווינה. ספר זה פורסם תחילה כמאמר ב"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", ורק אחר - כך ראה אור כספר.