"בין השירה והאירוניה, מרמזת מונסראט רוג' בשמונת הסיפורים המקובצים בספר זה, לנעורים שאבדו, למין ולמוות, לזיכרון ולשכחה ולבסוף לצורך במילים. אלה הם סיפורים אורבניים, בהם נפתרת סוגיית נקודת המבט פעמים רבות בגוף ראשון יחיד, תוך שימוש חלקי בזרם התודעה. ספר סיפורים זה, הוא אולי הבשל שביצירותיה של מונסראט רוג' בו נחשף קולה הייחודי של המחברת ושני פניה: היוצרת והעיתונאית מגיעים בו למיזוג מושלם. האישה המשכילה, הנסמכת על עולם התרבות, שאינה מהססת להקריב את חייה ואת הקריירה שלה למען עקרונות מחד, וזו הספונטנית והקומוניקטיבית להפליא המתעניינת באמת בבני - אדם ובבעיותיהם, מאידך. בטקסטים הספרותיים של רוג' מהדהדים עקבות פסיעותיהם של סופרים אחרים: ככל שמעמיקים לחדור בהם אנו מוקסמים מאותה הכרה מזוקקת של הלב ומבוכיו. שירת הנעורים מכשף אותנו בסגנון ובאווירה הייחודיים כל - כך של רוג', שסימנו אותה כאחד הקולות האישיים והמדוייקים ביותר בספרות הקטלאנית בת - זמננו. מונסראט רוג' עסקה בעיתונאות, במחקר ובכתיבה ספרותית. היא פירסמה שני ספרי סיפורים: המון כביסה ומעט סבון (1970) שירת הנעורים (1989). בין הרומנים פרי עטה: להת' רמונה (1972), עת הדובדבנים (1977), השעה הסגולה (1980), אופרת היומיום (1985) הקול המתנגן (1987). כמו כן, פירסמה שתי אסופות הרהורים אישיים וחברתיים: אמור שאתה אוהב אותי למרות שזה לא נכון ( 1991 ) קורט מלח, קורטוב פלפל. יומן פתוח 1990 - ד199 (1992 ). בשנת 1991 נפטרה רוג' ממחלת הסרטן והיא בת ארבעים ושש.