אחד החידושים המרתקים של הסיפורת העברית בימי הביניים הוא יצירתו של קובץ הסיפורים. מאז המאה התשיעית וער השש עשרה - במהלך כל ימי הביניים היהודיים - העלו מספרים עבריים על הכתב סיפורים שמקורותיהם היו מן הספרות היהודית הקלאסית וממקורות שבעל פה, וארגנו אותם בתוך קבצי סיפורים מקיפים. אוספים אלה הם מלאכת מחשבת מצד תוכנם ומצד צורתם הספרותית. הם הביאו אל עולמה של התרבות היהודית חומרים סיפוריים חדשים, חלקם שאולים מתרבויות זרות, חלקם נוצרו בעולם היהודי של ימי הביניים ושיקפו את אופיו, צרכיו וטעמו. במהלך שילובם בקבצים אין הסיפורים עומדים עוד כטקסטים נפרדים, אלא מהווים תלק ממסכת סיפורית עשירה ומורכבת, זוהי ראשית הפרוזה הסיפורית העברית בימי הביניים. הספר שלפנינו בוחן את אסופות הסיפורים העיקריות של ימי הביניים, את אופיין ומבנן הספרותי, ובעיקר את מקורותיהן ומקומן בתרבות היהודית והכללית של ימי הביניים. דרך ניתוח קבצי הסיפורים מבקש החיבור לעמוד על כמה ממאפייניה של התרבות היהודית העממית בימי הביניים, כמו העולם העל טבעי היחס לנשים, אגדות הקדושים, תפיסת המרחב והזיקה אל תרבות האיסלאם ואירופה הנוצרית. פרופסור עלי יסיף הוא ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. מחקריו בתחום הספרות היהודית העממית והסיפורת העברית של ימי הביניים נתפרסמו בספריו האחרונים: סיפור העם העברי: תולדותיו, סוגיו ומשמעותו (תשנ"ר) ספר הזכרונות: הוא דברי הימים לירחמיאל (תשס"ב).