שירי ספרו השלישי של משה יצחקי מקיימים דיאלוג מורכב בין שפת השירה העברית המודרנית לבין מקורות היצירה העברית לדורותיה. בשירים יש איזו תנועה החותרת למגע עם אותה "בלימה" אותו "תוהו" שביאליק היטיב לתאר ב"גילוי וכיסוי בלשון".האופן בו נקשרות השפות, והמפגש ביניהן יוצר משמעויות חדשות ומפתיעות.הספר ועל סביבותיו שב פותח בשירים העוסקים בפרידהובמוות, ונמשך בשירים שיש בהם ערגה למלאות של הוויה בלתי מושגת. מדור שירי "בלימה" בוחן את כוחן של המילים לברוא עולם במקום ש"רוח המוות" מרחפת על פני הארץ.הספר מסתיים במדור "עת דודים", שמשמעו אישור החיים וכדאיותם חרף ה"כל הבלים" והרוח השב על סביבותיו.משה יצחקי נולד בטירת הכרמל היהי חבר קיבוץ נחל עוז, מתגורר ביישוב הקהילתי אחוזת ברק שבעמק יזרעאל. הוא משמש כראש החוג לספרות במכללת אורנים, וכמרכז את לימודי העם היהודי בימנו. עורך את "קו נטוי" כתב עת לספרות ואמנות של המכללה, ספריו הקודמים: שב אל האין, והשמש יבוא ויפנה.
