השנים 1949 - 1939 היו עשור רב - תהפוכות בחייה של קהילת יהודי בולגריה, בתקופה זו התנהלו חייהם בין תקווה לייאוש, בין אבדון להצלה, בין התבוללות לעשייה ציונית, בין השתלבות בארץ ההולדת לעלייה המונית לארץ המולדת. השאיפה לעלייה והעלייה עצמה היו מרכיב חיוני וחשוב בחייה של הקהילה ובמדיניות הנהגתה, אך בשנים 1948 - 1944 הבשילו התנאים שאפשרו את הוצאתה אל הפועל של כמיהה זו בממדים גדולים: עלייה כללית של רבבות לארץ - ישראל, המחבר נעזר במגוון רחב של עדויות ומסמכים, ובכלל זה חומר ארכיוני חשוב שנחשף לפניו בבולגריה, החומר הארכיוני המצוי בארץ ועדויותיהם של מאות עולים ופעילי עלייה. נבחנים יחסם ופועלם של גורמים, תנועות ומוסדות שתמכו בעלייה והאיצו אותה, וכן ניסיונותיהם של אחרים לבלום אותה ולמונעה, המחבר מתאר את המניעים והגורמים לעלייה ההמונית, מדגיש את ייחודה ונותן את דעתו גם על דרכי קליטתה בארץ. בעלייה של יהודי בולגריה לאחר מלחמת העולם השנייה השתלב השיקום האישי בשיקום הלאומי, ו"פתיחתו של דף חדש" בחיי הפרט היתה אפשרית רק כחלק מן המהלך ההיסטורי הגדול של תקומת ישראל, הייאוש, ההסתגרות והניכור של הפרט נתחלפו בתקווה ובנכונות להשתלב במאמץ הקולקטיבי. ד"ר שלמה שאלתיאל הוא היסטוריון, חוקר ומרצה ומנהל מדעי של "יד יערי", המרכז לתיעוד וחקר של "השומר הצעיר" בגבעת חביבה. הוא נולד בסופיה ועלה לארץ בפברואר 1949. חבר קיבוץ המעפיל.