“איך הגעתי לספר זה? קראתי במקום כלשהו ברשת רשימה של המלצות שנכתבו ע"י אנשים ידועים לגבי הספר שהשפיע עליהם ביותר. מצאתי שמות של ספרים שלא הכרתי, והזמנתי עותקים משומשים. זהו הספר הראשון מהרשימה.

זהו סיפורה של אלמנה אירית בת 39, אלכוהוליסטית, שחוותה חיי נישואים שהחלו בקול תרועה והסתיימו באלימות קשה. הסיפור הוא מונולוג של הגיבורה, המתארת את חייה כילדה, כנערה וכאישה בדאבלין. הסופר הוא גבר, ונדמה לי (ממרחק המגדר) שהוא עשה עבודה נאמנה כשהוא מספר סיפור של אישה בגוף ראשון. הכתיבה מרתקת, התיאורים האנושיים ציוריים, חיים ולעיתים גם מלאים הומור. וההומור חשוב כאן כשנכנסים בהדרגה לסביבה האנושית הקשה, הצינית והעוינת שבתוכה גדלה הדמות: משפחתה, בית הספר, חברותיה. הסביבה היא ענייה, ומסביבה אנשים קטנים, שורדים - חיים ללא שום יופי. ההומור חשוב, כי הסיפור הוא סיפור עצוב, על מלכודת שבתוכה חיה המספרת, כשאין לה כוח להיחלץ ממנה. הסיפור מתחיל בקלילות, בהומור, במבט ציני על הסביבה הנורמלית בה גדלה הילדה והנערה. הטרגדיה מתפתחת בהמשך.

הספר קצר יחסית (240 עמודים), והוא מומלץ מאד.”