סאלו א1 120 הימים של סדום (1975) נחשב לאחד הסרטים השערורייתיים ביותר בתולדות הקולנוע. בשל תכניו הבוטים נאסר הסרט להקרנה במקומות רבים בעולם או שזכה לתפוצה מוגבלת מאוד. היה זה סרטו האחרון של המשורר והבמאי האיטלקי פייר פאולו פזוליני; הוא נרצח באכזריות זמן קצר לאחר שהשלים את הסרט. סאלו הוא עיבוד ליצירת המופת של המרקיז דה סאד, שעלילתה הועתקה מצרפת של המאה ה18 - לרפובליקה של סאלו של שנת 1944, בזמן שנשלטה על ידי הפשיסטים האיטלקים. סאלו הוא דיוקן חסר פשרות, אלים ועוכר שלווה של אלימות מינית שיטתית. לרבים הצפייה בו הייתה קשה ואף מרתיעה. לא אחת יצירות אמנות מעמיקות וחדשניות הן גם עוכרות שלווה, וסאלו, לדברי המחבר גארי אינדיאנה, הוא מאותן יצירות אמנות נדירות המצליחות באמת ובתמים לזעזע. זו יצירה השומטת את הקרקע מתחת לערכי מוסר רדומים. מתחת לפני השטח המנתצים בקיצוניות טאבואים רבים, מוגש דיון חודרני בפסיכולוגיה האנושית ובשימוש שנעשה בכוח פוליטי. הסרט אינו עוסק רק בפשיזם אלא באופן כמו - נבואי גם בחברת הצריכה העכשווית הנשלטת על ידי תאגידים בינלאומיים. מקום "שבו זמינות המגוון האינסופי של הסיפוקים מסתירה את אפשרותה של בחירה אמיתית ושל התנגדות - מקום שבו דבר אינו יכול לעצור את פעולתה התקינה של מערכת אשר הופכת יצירות אמנות לסחורות ובני אדם לחפצים". גארי אינדיאנה (יליד 1950) הוא סופר מוערך וכותב מאמרים; "הגרדיאן" הבריטי הגדיר אותו כאחד המתעדים החשובים ביותר של הנפש האמריקאית. שימש כמבקר האמנות של "הוילג' וויס" ושיחק במספר סרטים.