תמונותיו השיריות של ויליאם קרלוס ויליאמס (1963 - 1883), מחשובי המשוררים האמריקנים במאה העשרים ורופא בהכשרתו, מציגות שילוב נדיר באיכותו בין חדות עינו החקרנית של איש המדע לרוך מבטו של המשורר - הצלם. שירתו של ויליאמס, המתארת בקול פשוט וצלול את הווית החיים האמריקנים היום - יומיים, משרטטת בדייקנות וברגישות את דיוקנותיהם של עקרות - בית צעירות, גבירות זקנות וידידים מתים, ומאזינה ברוב קשב לציוץ צפורי העץ שבשדרה, לקולות כיכר השוק ולמזמור הרחוב המיותם, דווקא מתוך ריחוקה היחסי ממושאי התבוננותה, מעוררת שירה ייחודית ומפעימה זו אמפתיה בלב הקורא, וחולקת עמו את יהס ההמלה אל האנושי באשר הוא אנושי, תרגומו של עודד פלד, ממתרגמיה המובהקים של השירה האמריקנית, משהזר את מקצב הדיבור הטבעי של שירת ויליאמס, בהביאו לקורא העברי מבחר מגוון ומייצג מפרי עטו של המודרניסט האמריקני.