"הייתי יכול לתאר את שלבי חיי כרצף של חלונות נפתחים: היציאות אל מחוץ לשכונה, עם החברים, הרחק מן המשפחה, לימודי השפות הזרות, לימודי הפילוסופיה, נסיעותי הראשונות מחוץ לגבולות המדינה, אהבותי (לא כולן...), הדברים שקראתי וחזרתי וקראתי בהם, האנליזה שלי על הספה, האנליזות שלי מהכורסה"... חלונות, ספרו של ז'אן - ברטראן פונטאליס, נפתח בשיר הלל לחלונות הפתוחים אל המרוחק והבלתי - נראה. הוא פורש מחשבות ורגעים בצורת תמונות הבאות מן החלום, בצורת מילים המגיחות פתאום מתוך דברי המטופל או מתוך משפט אקראי בספר. כל אחד מן הקטעים בספר הוא רסיס של מחשבה, המניח בצד, ולו לרגע, את השיח המלומד, ומוכן לתת את מבטחו ב"חשיבה החולמת" - חשיבה המתגלה כמלומדת לא פחות. זהו גם אוסף של סיפורים קצרים, מעין רומנים זעירים: על הקשישה שאיבדה את זיכרונה אך לא את עיניה הבהירות, על הגבר המסוכסך עם איבריו, על הנמה ועל הסובל מנדודי שינה, על ילדים צוהלים ועל ילדים זקנים ועצובים, על פרח אומלל שזכה לשם נרקיס, על איש רב - השראה אחד ושמו פרויד. ז'אן - ברטראן פונטאליס הוא פסיכואנליטיקאי וסופר. הוא משמש כחבר בוועדת הקריאה של הוצאת גלימר, ועורך בה שתי סדרות - הכרת הלא - מודע והאחד והאחר. היה המייסד והרוח החיה של כתב - העת החדש לפסיכואנליזה במשך עשרים וחמש שנה. פונטאליס, שחיבר יחד עם ז'אן לפלאנש את אוצר המילים של הפסיכואנליזה, מפקיד בידנו עתה, עם חלונות, לקסיקון פרטי של תחושות, המזמין כל אחד ואחד מן הקוראים להרכיב את אוצר המילים הפרטי שלו.
