"שום דבר לא יפריד בינינו, אפילו לא הפתאומיות" - כך הבטיח איל ליליאור במכתב שכתב פעם לאשתו, עדי. אבל בצהרי יום שישי, 5.11.1999, הופרה ההבטחה. במהלך טיול בוואדי ראם שבירדן, דרך איל על אבן בוגדנית בראש צוק וצנח מטה אל מותו. המוות הפתאומי חולל הרס מוחלט בחייה של עדי, כמין שבר גיאולוגי כביר המוחק את כל הקיים והידוע, אך חושף תחתיהם שכבות ואמיתות נסתרות. מתוך ההריסות, עם שני ילדים קטנים ועוד אחד בדרך, יצאה עדי למסע מייסר אל עצמה, מישירה מבט אל אובדנה ואל מה שנותר מחייה הקודמים. על ממצאיה דיווחה באומץ נדיר, נטול בושה ורחמים עצמיים, באוסף של רשימות ומכתבים המופנים לבעלה המת. "עד שהמוות", ספר המכנס את רשימותיה, הוא תיעוד יוצא דופן, בזמן אמת, של התמודדות עם אבל בל יתואר, נסיון לאחות רקמת חיים שסועה וגילוי עצמי של אשה צעירה שמצאה את עצמה על סף התהום - והעזה להביט מטה. מעבר לכל אלה, זהו סיפור על אהבה ענקית, לא מצויה, שרק המוות יכול לה. עדי ליליאור, בת 37, היא פיזיותרפיסטית במקצועה, אם לרותם, בועז ואורי. "... רק אדם חכם ורגיש כמו מוניטור ואוהב ללא גבול יכול לכתוב מכתבי אהבה כאלה... ... יש בכתיבה זו של עדי ליליאור נשמה יתרה וכשרון להתיך את החוויה למילים, משפטים ותמונות החורגות מן הדף ומקבלות חיום משלהן..." ד"ר עפרה אילון, פסיכולוגית "... המכתבים של עדי לאיל נכתבו כצורך אישי לתת ביטוי לכאב שלה. הם לא נכתבו בדיעבד ולא במטרה לפרסמם, ובמובן זה הם מהווים מסמך אותנטי, שאינני מכיר כמוהו לתהליך האבל ועיבודו... בארץ מוכת יגונות כשלנו, יש חשיבות לפרסום כתב - היד של עדי. רבים יוכלו להזדהות עם חומר זה, למצוא בו את עצמם, לחוות דרכו תחושות של שותפות - גורל, ואולי גם לשאוב ממנו כוחות ועידוד." יואב יגאל, פסיכולוג