כבר שנים רבות עומד החינוך על פרשת דרכים אשר ממנה הוא מתקשה להתקדם. מצד אחד החינוך העיצובי שעוולותיו הרבים ממשיכים לגרום נזק לאינספור ילדים שנה אחר שנה, ומצד שני החינוך הרדיקלי שבצד ביקורתו על החינוך המסורתי מתקשה או מסרב לנסח כלים מעשיים לעבודת החינוך היומיומית, ובמילא מותיר את הזירה בידי הפרגמטי, ואת הילדים, ההורים והמורים במצוקתם. ספר זה הוא ניסיון לתאר את הגישה הדיאלוגית השותפה להנחות המוצא של החינוך הרדיקלי בדבר חירות וכבוד האדם, והפוסעת צעד נוסף בהתוותה דרך מעשית כוללת. אפשר אחרת, מבחינה ממשית אפשר אחרת : אפשר שילדים יגדלו במרחב לא ממסדי, מקום בו לאנשים יש משמעות. אפשר שהחכמה תהייה לא רק דעתנות עקרה, אלא רגישות נאורה ואכפתיות הדדית. זה חשוב לא רק כדי שילדינו יגדלו להיות חכמים וטובים יותר, אלא מכיוון שילדים אלה עתידים ליצור את העולם בו אנו וצאצאנו נחייה וכוליות אנושיותם היא תקוותנו האמיצה לעולם טוב יותר.