ספר זה מהווה ניסיון לפרט את סיפור יחסי הגומלין בין השיח בעיתונות הכתובה לבין תנועה לאומית המצויה בשלבי התהוות. בספר זה מתוארת בצורה בהירה ומרתקת תקופת שיא ההשפעה של העיתונות הפלסטינית בשנים 1939 - 1929 - תקופה הנחשבת, לכל הדעות, כאחת התקופות המכריעות בתולדות הסכסוך הפלסטיני - ציוני. בתקופה הנדונה שימשה העיתונות כלי עיצוב רב עצמה של דעת הקהל הפלסטינית ותהליכי ההתפתחות הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים והכלכליים אשר התחוללו בחברה זו. כלי זה היה, בעת ובעונה אחת, כלי אינפורמטיבי וכלי מעביר מסרים שמכתיב תהליכים הן בחזית הפנים - פלסטינית והן בחזית יחסי הפלסטינים עם היישוב היהודי ושלטונות המנדט הבריטי. בחזית הפנים - פלסטינית, העיתונות בת התקופה משקפת נאמנה את יחסי הגומלין והמתחים בין המרכיבים השונים של החברה הפלסטינית: מרכיבים דתיים - עדתיים ומרכיבים חברתיים, פוליטיים וכלכליים, כמו כן, היא משקפת את השיח החריף אשר התחולל בין שני הדורות הפוליטיים והחברתיים אשר התחרו ביניהם על עמדות השפעה: דור בני שכבת האריסטוקרטיה העירונית ('אעיאן') לבין שכבת המשכילים החדשים ('אפנדייה'). המחבר הוא מרצה וחוקר להיסטוריה ולתקשורת של המזרח התיכון המודרני באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת בית ברל.

שם הספר
חרב אל אסתנזאף - מלחמת ההתשה בראי המקורות המצריים