'השקר הרביעי' הוא סיפוריהם של קבוצת אנשים החיה בעולם הפרובינציאלי הדחוס של מושב ספר מתפורר (לפני 1967). במציאות הסימביוטית הקשה והחשופה שלהם צופה כל אחד בחיי זולתו, מדמיין אותם, ומתערב בהם בעיקר בכך שהוא "מספר" אותם לעצמו ולאחרים, ואף בודה ו"מתפיח" אותם; וגם את עצמו "מספר" כל אחד, וטווה חלומות, העמדות פנים, מניפולאציות, או אפילו מספר את עצמו לעצמו בניתוק מטורף מן ה"מציאות". ויש יותר מגירסה אחת, ואין לדעת איזו מן הגירסאות היא "אמת", וממילא הגבול בין "אמת" לבדיה, ובין "עובדות" לפרשנות, חמקמק ונזיל. אולי כל מה שיש הוא בדיות ובדיות שכנגד. פניה המכאיבים של המציאות נגלים כאן באי - האימון הבסיסי שבין האנשים, באיבת ילדים להוריהם, בגילוי - עריות, במסתנן האונס אשה בת - המקום (או שרק מספרים כך), בנערה צעירה הנתקלת בצד האלים של בן - דודה הגברבר, במורה - חיילת היוצאת מדעתה, בבטלן המקומי שאשתו המטורפת, המנותקת, אכן מתה לבסוף, בבגידות ציניות, בגברים שלא הכל הם יודעים על נשותיהם, במאבקי כוח, בעריצותו של הגביר המקומי הכל - יכול, ועוד. הבדיה היא הכוח ההרסני העיקרי בעולמו של הספר, המכשיר של הרוע. ניתן לראות בספר "רומאן - סיפורים" - שורת סיפורים רגישים, כתובים באירוניה עצובה, שמשותפים להם הדמויות והמקום. בקריאה כזו יוטעם הצד הריאליסטי, והספר ייראה כמטפל בפינה זנוחה יחסית של ההוויה הישראלית. אבל קריאה אחרת תראה בספר רומאן, שבמרכזו, לאמיתו של דבר, המספרת שלו, הבודה אירועים, וגם דמויות שכלל לא היו, ומספרת התרחשויות פעמיים באופן קצת שונה, ושגם היא עצמה בדיה כזו או אחרת. היא הגיבורה של הספר כנערה הבוררת את המתרחש ומספרת אותו לעצמה, ובכך הופכים מאורעות הספר לביטוי עקיף לתהליך של התוודעות אל עולם ברוטאלי, שיש לפתח בו כוח שרידה, שיש לשים בו גדרות, גם אם הם עקומים, ולסמוך רק על כוחך שלך. אבל לא פחות מזה התהליך הוא תהליך של כתיבה: סדר הפרקים הוא ההיפך מכרונולוגי (הפרק הפותח מתרחש לאחר הפרק המסיים), ותהליך הכתיבה הוא תהליך של חקירה ושל התמודדות עם ריבוי פניה של הבדיה, עם הגירסאות השונות של עצימת - עיניים - שמצד אחד הן מקור של זדון וניתוק ומן המציאות, אך מצד אחר הן מיפלט, מקור של איזשהו כוה מפרה לשרוד. הבדיה הספרותית, גולת הכותרת של כל השקרים, היא המאפשרת לעצום עיניים גם כשהן פקוחות לרווחה או לפקוח עיניים גם כשהן עצומות; היא אחיזה מוגבלת, רק בינך לבינך ("המוח שלנו ממשיך להרגיש את מה שאיננו") - אבל זה מה שיש. 'השקר הרביעי' הוא ספרה השני של שולמית גלבוע.