הגמוניה ואסטרטגיה סוציאליסטית, אשר פורסם לראשונה ב - 1985, הנו לכל הדעות אחת התרומות החשובות ביותר לחשיבה התיאורטית - פוליטית של השמאל בעשרים השנים האחרונות. זהו ספר שהגדיר מחדש את המרקסיזם, אלא שהפעם באמצעות המושג "פוסט - מרקסיזם", הטבוע עמוק בחותם הדה - קונסטרוקציה של שנות ה - 80. משום כך, כלומר בשל ניסיונו לחשוב - מחדש את ההסכמות הבסיסיות של ההגות המרקסיסטית מבלי לוותר על המטען הרדיקלי המקופל בה, עמד ספר רב השפעה זה במרכזו של פולמוס אינטנסיבי, מאז שראה אור לראשונה. הוויכוחים והמחלוקת שהספר עורר טרם שככו; אדרבה, התפוררות הגוש הסובייטי, תהליכי הגלובליזציה המערערים על זהויות מסורתיות ועל הסובייקטים הקולקטיביים של המודרניות, הופעתן של זהויות חברתיות ופוליטיות חדשות הקשורות לתהפוכות בקפיטליזם המאוחר והמשבר ביעדי השמאל, כל אלה דווקא מקנים רלוונטיות נוספת לזווית התיאורטית שמציע הספר. יתר על כן, התפיסה של "דמוקרטיה רדיקלית ופלורליסטית", היעד הפוליטי שהספר מקדם, מספקת מנת - נגד חיונית מאוד לשליטתה של ה"חשיבה האחידה", הניאו - ליברלית. לקלאו ומוף מבקשים להפרות את הפוטנציאל הביקורתי ואת הרדיקליות הפוליטית של המסורת המרקסיסטית באמצעות שילובן ברכיבים של החשיבה הפוסט - סטרוקטורליסטית ובאמצעות אימוץ התובנות הפוליטיות של מאבקיהן של תנועות חברתיות שונות: התנועה הפמיניסטית, התנועה האקולוגית ותנועת השלום. לקלאו ומוף בונים תפיסה לא מהותנית של המושג "הגמוניה" כדי להבין את השדה הפוליטי של החברה בת ימינו וכדי לאפשר לחשוב על פרקטיקה פוליטית רדיקלית ודמוקרטית. התרגום לעברית, הכולל את המבוא של המחברים למהדורה השנייה והקדמה ביקורתית של ד"ר דני פילק מאוניברסיטת בן - גוריון, מזמן לקורא העברי היכרות עם טקסט יסוד להבנת פעולתה של ההגמוניה ושל טיבם של המאבקים החברתיים העכשוויים. ארנסטו לקלאו הוא פרופסור למחשבה מדינית באוניברסיטת אסקס. בין ספריו נמנים: Politics and Ideology in Marxist Theory (1979), New Reflections on the Revolution of Our Time (1990), Emancipation(s) (1996), The Making of Political Identities (1994); עם ג'ודית באטלר וסלבוי ז'יז'ק כתב לקלאו את הספר Contingency, Hegemony, Universality (2000). שנטל מוף היא פרופסור למחשבה מדינית במרכז לחקר הדמוקרטיה באוניברסיטת וסטמינסטר. בין ספריה נמנים: The Return of the Political (1993), The Dimensions of Radical Democracy (1992), The Challenge of Carl Schmitt (1999), The Democratic Paradox (2000).
