ההיסטוריה של המאה העשרים מיוחדת לא רק בתכניה, אלא גם בדרך רישומה ושימורה - זאת המאה שהתמונה הנעה והמדברת טבעה בה את חותמה המובהק. המעבר לשימוש בתמונה הנעה כמסמך היסטורי הינו פרי שינוי תודעתי, שינוי מתודי והתפתחות טכנית גם יחד. המגמה הדומיננטית בהיסטוריוגרפיה העכשווית היא ההיסטוריה של התרבות, ובמסגרתה נוצר מקום של כבוד לכל מה שקשור בתקשורת כיוצרת ומעבירת תרבות. תחום כה מרכזי בתרבות הפנאי כמו הקולנוע או הטלוויזיה אינו יכול עוד להישאר מחוץ לטווח עיסוקו של ההיסטוריון. גם תוכניות הלימודים והמורים להיסטוריה אינם יכולים עוד להיצמד לשיטות העבודה שהיו מקובלות לפני המצאת הקולנוע. בחלוף המאה העשרים ריכזו החברה ההיסטורית הישראלית ומרכז זלמן שזר בכרך אחד ממיטב המאמרים על היחס בין היסטוריה, קולנוע וטלוויזיה. חוקרים, מורים וצרכני היסטוריה באשר הם ימצאו עניין בספר זה.