מחקר מעמיק ראשון על יהדות גרמניה בין שתי מלחמות העולם. פרופ' מיכאל ברנר מתאר קהילה בעיצומו של תהליך הגדרה מחדש של זהותה בתקופה של תסיסה עצומה. הוא מראה כיצד יהודי ויימאר, אשר היו מעורבים בחברה הגרמנית אך לא התבוללו בה, יצרו דפוסים חדשים של יצירה יהודית בספרות, במוזיקה, בציור, בחינוך ובהשכלה על ידי הלבשת המסורות היהודיות בלבוש מודרני. המורכבות של יהודי גרמניה הוויימארית מתגלה בניסיונם לצעוד בנתיב הצר שאיפשר את המשך קיומה של זהות יהודית ברורה בתוך חברה לא יהודית. הבסיס לנתיב כזה היה בנייה שיטתית של ספירה יהודית ייחודית, שלא נועדה להיות גטו רוחני אלא מעין איפרכיה תרבותית שאין סתירה בינה לבין השתתפות בחברה ובתרבות לא - יהודיות רחבות יותר. בין הדמויות הממלאות תפקיד מרכזי בתקופה זו: איסמר אלבוגן, ח"נ ביאליק, מרטין בובר, ליאו בק, פרנץ רוזנצווייג וגרשם שלום. מיכאל ברנר הוא פרופסור להיסטוריה יהודית ולתרבות באוניברסיטת מינכן ופירסם ספרים ומאמרים בנושאים אלה. על העטיפה: בית הכנסת ברנפלאץ, פרנקפורט על המיין. ציור מאת מקס בקמן, 1919.