משה סבוראי (יליד 1914) - בוגר פרעות פטליורה ודניקין באוקראינה, בגיל חמש, ופרעות תרפ"ט (1929) בחיפה. כתלמיד בית המדרש למורים שבבית הכרם, צורף על - ידי המורה להתעמלות ל"הגנה" ב1932 - . שימש כקשר למפקד מחוז ירושלים, יעקב פת. הצטרף באותו זמן ל"ברית הבריונים" מיסודם של אבא אחימאיר, יהושע ייבין ואורי צבי גרינברג, כדי להלחם בשלטון הבריטי. במאי 1933, לאור היום, הורידו משה וחבריו את הדגל הנאצי מן הקונסוליה הגרמנית בירושלים. בימי עלילת הדם שלאחר רצח ארלוזורוב, בחודש יוני 1933, נאסר יחד עם חבריו ב"ברית הבריונים", והועמד למשפט על השתייכות לארגון בלתי חוקי, וזכה לעמוד למסדר זיהוי על ידי סימה ארלוזורוב שלובת זרוע עם קצין בריטי. בדרכו לקונגרס הייסוד של הצ"ח בוינה הקים ביחד עם מפקד קן בית"ר בטורצ'ין שבפולין את התאים הלאומיים וביניהם גייס גם את שלמה בן - יוסף מהעיר לוצק - עולה הגרדום הראשון של האצ"ל. במאורעות, בשנים 1939 - 1936 פעל רבות בחיפה בשבירת ההבלגה הארורה. נעצר ב1938 - ל6 - חדשים במבצר עכו, וישב שם עם דוד רזיאל. ב1940 - חבר משה לאברהם שטרן - "יאיר", מחולל לח"י. ב25.5.41 - נעצר ונשלח למחנה המעצר במזרע וברח משם ב - 27.11.41. ב27.1.42 - נפצע קשות בדיזינגוף 30 בת"א, ביחד עם חבריו אברהם אמפר ז"ל, זליג ז'ק ז"ל ויעקב אליאב שנפצע. ב27.4.42 - הועמד למשפט צבאי על החזקת נשק שהושתל ע"י הרוצח ג'פרי מורטון, ונשפט למאסר עולם, שהומר ל - 10 שנות מאסר. ב - 1945 הועבר לכלא עכו, ושם ליווה מקרוב, בפעימות לב, את שלושת עולי הגרדום האחרונים, אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס, השם יקום דמם, וכתב לרעיתו טובה את "האגרת לתחיה" על שיחותיו האחרונות עם יושבי תאי הגרדום. ב20.2.48 - ברח עם אחד - עשר חברי לח"י ואצ"ל ממנהרה שחפרו בסלעי ירושלים. ב1949 - כאשר משה ניסה לחזור לעבודתו , כמורה - מקצועו לפני המאבק בבריטים - נמנע ממנו הדבר והפך לנהג ב"אגד" שקיבלה אותו באהדה. למד משפטים והוסמך כעורך דין ב1957 - . ייסד ביחד עם רעיתו טובה וחברי גרעין צפון השומרון את הישוב "שקד", ומשנת 1981 הם גרים בו. משה כתב, ביחד עם רעיתו, את "מאצ"ל ללח"י" ב1989 - , ואת "משפט הדיבה", בנסיבות רצח יאיר, ב1997 - .