לואי אלתוסר (1990 - 1918) הוא אחד התיאורטיקנים המרקסיסטים החשובים של המאה ה20 - ושותף למהפך הסטרוקטורליסטי שאירע בהגות הצרפתית בשנות ה60 - . בשורה של כתבים, וביניהם "בשביל מרקס" 1965), "לקרוא את הקפיטל" (1965) והחיבור על האידיאולוגיה, הוא קורא תיגר על האורתודוקסיה המרקסיסטית ומשנה לחלוטין את הנחותיה היסודיות בכל הנוגע לתפיסת החברה, ההיסטוריה, האידיאולוגיה, המדינה והסובייקט. "על האידיאולוגיה" מתורגם כאן לראשונה לעברית, והוא חיוני לכל המבקש להבין את החשיבה הצרפתית בת - זמננו. כל חשיבתו המאוחרת של אלתוסר מקופלת למעשה במסה זו (שנכתבה כשנה לאחר מפח הנפש ממאורעות הסטודנטים במאי 68') ובשאלה שהוא מציב במרכזה: כיצד קורה הדבר שהסדר הקיים משתכפל ואף משגשג חרף המצוקה ההמונית שהוא מייצר. אלתוסר מציג את הביקורת שלו תחת המושגים החשובים שטבע: "הסבה" (אינטרבלציה) ו"מנגנוני מדינה אידיאולוגיים". התשובה שמספק אלתוסר נעוצה בהבנה חדשה ונועזת של האידיאולוגיה ושל מצב הנתינות, המבוססת בין השאר על עקרונות שיובאו מהפסיכואנליזה הלאקאניאנית. מתוקף זה גורס אלתוסר שעל המרקסיזם להתחיל לתת דין וחשבון רציני על אודות הסובייקט, שפתו, הזדהויותיו והכלכלה הליבידינלית שהוא חולק עם המדינה. כך, מרגע פרסום החיבור, מרקסיזם ופסיכואנליזה לא נתפסו עוד כשיטות עוינות, חסרות מכנה משותף, אלא להפך - כשותפות בזעזוע מחשבתי ובגל של הלם מפרק, שחצה שדות וזרמים שלמים ואף הוליד ברבות הימים זרם תיאורטי נפרד של פסיכו - מרקסיזם. לספר מצורפת הקדמה מאת אטיין בליבר, פילוסוף של המוסר והפוליטי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת פריז 10 ושותף עם אלתוסר בכתיבת הספר "לקרוא את הקפיטל". אריאלה אזולאי, שכתבה ביחד עם עדי אופיר את הספר "ימים רעים - בין אסון לאוטופיה" (רסלינג 2002), תרגמה את הטקסטים. אייל דותן כתב אחרית דבר על משנתו של אלתוסר.