"זכר ונקבה בראם" בוחן את אופיו של מוסד הנישואים כפי שנתקיים במציאות החברתית של יהודי ארץ ישראל ובבל בשלהי ימי הבית השני ובהקופת המשנה והתלמוד, וכפי שנתפס בתודעתם. הוא עומד על חשיבותם של הנישואים בעיני בני התקופה, על הערכים שלדעתם באו בהם לידי מימוש, ועל נורמות הנישואים כפי שהתקיימו במציאות. "זכר ונקבה בראם" דן גם בהיבטים הרעיוניים של הנישואים, כפי שהם באים לידי ביטוי בספרות התלמודית, ומבקש לברר את תהליכי ההיזון החוזר המתקיימים בין חיי המעשה מזה לדעות ול'השקפות' מזה. הספר חושף שינוי שעבר מוסד הנישואים בקרב יהודי ארץ ישראל במהלך תקופת המשנה והתלמוד, שבו הפך הקשר הזוגי למוקד הנישואים ולעיקרם. התפתחות זן באה לידי ביטוי הן בהתבטאויותיהם המפורשות של חכמים, הן בהלכותיהם, הן באחדות מנורמות ההתנהגות של הציבור בפועל. עדיאל שרמר מלמד במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר - אילן, והוא עמית מחקר במכון ללימודים מתקדמים של מכון שלום הרשמן בירושלים.