"לחתן את נסרין" הוא סיפור על קשר בין יהודי לערבייה ישראלית, המתפתח מ - משיכה ארוטית לאהבת אמת. הסיפור מתרחש על רקעה של אינתיפאדה, אבטלה, משבר ביחסים בין יהודים לערבים ומלחמה קרבה בעירק. גיבור הסיפור, אדי, גבר מובטל בגיל העמידה, שב אל נעוריו באמצעות אהבתו אל נסרין, הגורמת לו לשוב ולחוות תחושות שכבר שכח. במקביל, אין הוא חדל לאהוב את רעייתו, רותי, ובמובן מסוים אף חוזר אליה ואל ימי האהבה שידעו בצעירותם. גם חייה של נסרין, אלמנה בחברה ערבית מסורתית, אינם קלים. היא נתונה לפיקוח הדוק של בני משפחתה, בעוד שני בניה הבוגרים עצורים בחשד לעבירה ביטחונית. המוסד שיזם את המעצר, מנסה לנצל את מערכת היחסים הנרקמת בין אדי לנסרין כדי לקדם את מטרותיו. אדי הוא אנטי - גיבור שנסחף למערבולת שאין לו שליטה עליה. אולם דווקא ניסיונו של המוסד לשעבד את הדמויות כדי לשלוט בהן, גורמת לו להתפכח ולהתקומם. ברור לו כי חייו ישתנו מעתה, ועתידו לוט בערפל. יהודה פרינבוך נולד ב1945 - בעיר מגניטגורסק שבהרי אורל ברוסיה, לשם נסו הוריו מאימת הנאצים בפולין. ב1949 - עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בשכונת גבעת אולגה, שהוקמה בשנות החמישים לחוף ימה של חדרה. כנער בשנות השישים, אהב יהודה לבלות בחוף הים ולספוג את מראותיו, דברים שיבואו לידי ביטוי מאוחר יותר בכתיבתו. לימים, כשבגר, השתלב בהצלחה במפעלי נייר חדרה, שם עבד למעלה משנות דור, והגיע למשרת ניהול בכירה. מה שמייחד את העבודה במפעל, הוא הרכב ציבור העובדים, יהודים וערבים מיישובי הסביבה, והיחסים המיוחדים שנרקמים ביניהם. לאחר שנגזר עליו לעזוב מאונס את עבודתו, וכמי שכל חייו נמשך אל הכתיבה, פנה ללמוד כתיבת פרוזה בסדנה ללימודי חוץ של אוניברסיטת תל - אביב. "לחתן את נסרין", הוא הרומן הראשון שכתב. אף שהעלילה בדויה לחלוטין, הוא משקף את מציאות החיים בישראל, ואת המרחב שבו יהודים וערבים עובדים זה לצד זה, שותפים לאותו גורל.