האם האמינו היוונים במיתוסים שלהם? האם ילדים מאמינים בפיות? האם יהודים מאמינים כי המשיח בוא יבוא, אף - על - פי שיתמהמה? דומה שאין תשובות פשוטות של כן ולא לשאלות מורכבות כאלה, בני - אדם מאמינים ומטילים ספק בעת ובעונה אחת. הם מסוגלים לנוע בין עולם שבו תזאוס הרג את המינוטאורוס, שבו יש לתזאוס שושלת יוחסין, ואפשר לקבוע את הזמן המדויק שבו חי, לבין עולם היומיום שבו תזאוס לא היה ולא נברא אלא משל היה. יהודים יכולים להאמין שהמשיח עשוי להגיע בכל יום ולנהוג כאילו לא יגיע לעולם, להאמין שכל מה שכתוב בתורה אמת, ובה בעת לכפור בקיומו של העל - טבעי. בני - אדם משתמשים בכלים מן העולם האחד לטפל בעולם האחר, משתמשים בכלי הניתוח ההיסטורי כדי לדון במיתוס, ובאלמנטים מיתיים כהסבר למאורעות היסטוריים. הסכיזופרניה הזאת מעוררת את פול ון, מבכירי ההיסטוריונים של העת העתיקה, לכתוב את המסה המבריקה שלו על טיבה של האמת, בעשרה פרקים אלגנטיים ורהוטים טוען ון כי האמת היא מוצר תרבותי כמו "היסטוריה" ו"מיתוס". היא אינה נמצאת אלא מומצאת, אינה איזמל מנתחים אלא בשר מבשרה של התרבות, אינה קפואה ויציבה אלא גמישה ודינמית. האמת משתנה ללא הרף, לובשת ופושטת צורה כמו המפלצות המיתולוגיות של היוונים, אי אפשר להבין מהן התפיסות האחיות "אמת" ו"אמונה" בלי להבין את האח השלישי במשפחה התרבותית הזאת - הדמיון, מסה נועזת ומרתקת המעלה שאלות שיש להן משמעות כאן ועכשיו.