ספר זה בוחן את המושג "מדינה יהודית" ואת המאפיינים המרכזיים הקובעים את האופי היהודי של מדינת ישראל לאור המשפט הבינלאומי, עקרון ההגדרה העצמית של העמים והנורמות של זכויות האדם המקובלות בעולם הדמוקרטי המודרני.
דיון זה קשור בפולמוס על הצדקת ההגדרה הרשמית של מדינת ישראל כמדינה יהודית, פולמוס המתנהל בארץ בשנים האחרונות.
האם יש סתירה מהותית בין "מדינה יהודית" ובין "מדינה דמוקרטית"?
האם האופי היהודי של הסמלים הממלכתיים בישראל סותר את עקרונות השוויון האזרחי?
האם חוק השבות הישראלי הוא חריג בעולם הדמוקרטי ? האם הקשר של ישראל ליהודי התפוצות הוא תופעה יוצאת דופן?
וכיצד יכולה מדינת לאום שיש בה מיעוט לאומי ניכר להיות גם "מדינת כל אזרחיה"?

בספר נבחנות שפע של דוגמאות ממדינות דמוקרטיות שונות בעולם.
מדינות דמוקרטיות רבות מתמודדות עם שאלות כגון לאומיות ואזרחות, זכויות מיעוטים לאומיים, זיקה לפזורה לאומית, מעמד הדת במדינה, מסורת והיסטוריה קדומה מול זהות לאומיות מודרנית, והמציאות, מתברר, אינה תואמת כלל את התפיסה לפיה דמוקרטיה אזרחית היא ישות "ניטרלית" חסרת צביון לאומי - תרבותי מוגדר.
הספר טוען ששלילת זכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו - לצד מדינה שתגשים את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני - פירושה רמיסת ערך השוויון במסווה של הגנה עליו.

אלכסנדר יעקובסון הוא מרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים.

אמנון רובינשטיין הוא דיקן בית הספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה.
לשעבר חבר כנסת ושר החינוך והתרבות.