כברת דרך הוא רומן שעניינו שנה בחיי אב ובתו וה"בחור של בתו" בתחילת שנות התשעים במושבה קטנה בשרון. במונולוג ארוך וקצבי, כועס ואמפאטי כאחד, נפרשים לפני הקורא שלושה סיפורים השלובים זה בזה: סיפור על האב המנסה לשמור על הפרדס שבבעלותו בניגוד לכל היגיון כלכלי; סיפור אהבה מפותל בין הבת ובין מי שהוריה קראו לו ה"בחור שלך"; ובייחוד סיפור על יחס, בת ואביה עד הסוף הבלתי נמנע. "כל - כך אני בקיאה במשפטים שלו, במחשבות, תנועת היד המבטלת, הכעס, נשיפת הבוז, הרעיון החדש שאפשר לראות בדיוק איך הוא נובט, מתנפח, גדל במהירות, מפעפע, עולה על גדותיו, גולש, מתרוקן כמו בלון עם חור, הרגשת התבוסה כשמשהו לא עולה יפה, המבט שהוא היה נותן בי תמיד, לפעמים עדיין נותן, של גאווה, אהבה, דברים יעלו יפה אם אני רק אשתדל, אתן, אשים את לבי במקום הנכון, 'שש זה עובר?' הוא היה שואל את אמא שלי לא מבין על מה המהומה, זאת שפת האם שלו, רהוטה יותר מן העברית שלי, מן הלוליינות הלשונית של אמא שלי, על הסימנים האלה, המחוות, אני יכולה לצוף בשקט, שום גל גדול לא מסכסך את כוח השיפוט שלי." כברת דרך הוא סיפור אישי, אבל בו בזמן גם דיוקן חברתי של מושבה קטנה. הגיבורה, שעזבה את המקום כדי שלא לשוב אליו, חוזרת אחרי שמונה - עשרה שנים רק כדי לגלות, שכמו כל החברה הישראלית גם כפר הולדתה עובר שינויים שאין מהם כל דרך חזרה. כברת דרך הוא ספרה הרביעי של רחל גיל. קדמו לו ספר הסיפורים "כלום לא קרה", ספר השירים "תנים של מורא", שזכה בשנת 1991 בפרס הארצי לשירה ע"ש רון אדלר, והרומן "אשה יושבת". עם פרסום הספר יופיע בהוצאת "אבן חושן" ספר השירים עכשיו תורי למות.