הספר מהווה התמקדות בהפרעת הפרנויה, שהיא בעיקרה אינטלקטואלית:הפרעה שיש בה מחשבת שווא שיטתית וכרונית. הפרנויה משמשת בספר אמצעי לבדיקת כל ההפרעות הנפשיות, כמו גם לבחינת התיאוריות הספציפיות של תיאורטיקאים כפרויד ופיאזה. המחברים עוסקים בשאלות המבחינות למשל, בין קנאי דתי שהוא רק נפש תועה לבין פסיכוטי המבקש מפלט ברעיון מטורף, או בין המרבה להתלונן לבין בעל ההפרעה הפסיכית.