הסרט נהג מונית (1976), הנחשב כיום לאחר הסרטים המשמעותיים של הקולנוע האמריקאי של שנות ה70 - , הוא ביטוי קולנועי מרתק לרגע היסטורי קריטי בתרבות האמריקאית שלאחר מלחמת ויטנאם. הסרט מבטא את ההתנגשות שהתקיימה בין הערכים הבורגניים - פטריארכליים לבין אידיאולוגיות חתרניות שהביאו לצמיחתן של תנועות רדיקליות כגון: הפמיניזם, המיליטנטיות האפרו - אמריקאית, האקטיביזם ההומוסקסואלי. מבקרת הקולנוע איימי טובין דנה בתהליך יצירתו של הסרט ובוחנת תחילה את כתיבת התסריט על ידי פול שרדר (כתיבה ש"פרצה" לאחר קריאתו על ניסיון ההתנקשות של ארתור ברמר כחייו של מושל אלבמה, ג'ורג' ואלס). תסריטו של שרדר הרתיע מהרגע הראשון את מנהלי חברת ההפקות קולומביה, אך כאשר התגייסו למשימה הבמאי, מרטין סקורסזה, והשחקן, רוברט דה נירו, אשר נישאו על גלי תהילת "רחובות זועמים" (1973) ו"הסנדק 2" (1974), נראה "נהג מונית" כעסקה מבטיחה מדי מכדי לדחותו. מספר עובדות תרמו להפיכת הסרט ליצירה גדולה: דה נירו מהפנט ברמותו של טראוויס ביקל המסוגר והקנאי המידרדר שוב ושוב לפסיכוזה - התגלמות הגבריות האמריקאית שלאחר ויטנאם; סקורסזה השכיל לגייס גם את גדול מלחיני הסרטים, ברנרר הרמן - שכתב כמה מהפסקולים המוסיקליים הידועים לסרטי היצ'קוק - כדי לכתוב את מה שהיה בדיעבד יצירתו המוסיקלית האחרונה; מיקומו של "נהג מונית" באתרי צילום בניו - יורק והתאמת האלימות של הסרט למציאות החיים הקשה של העיר. "נהג מונית" הוא סרט עוכר שלווה משום שחושף עד כמה עמוק טבועים שנאת הנשים והפטישיזם של כלי הנשק בלב התרבות האמריקאית. הספר דן, בין היתר, בהקשריו של הסרט לז'אנרים קלאסיים של הקולנוע האמריקאי, כאשר דמותו של טראוויס מהווה בה בעת את התגלמותו של גיבור המערבון שהוכנס אל המציאות האורבנית ושל הפסיכופט - מפלצת של סרט האימה העכשווי. איימי טובין משמשת כמבקרת קולנוע ב"וילג' וויס" הניו - יורקי מאז שנת 1987 ושותפה לעריכת כתב העת של המכון הבריטי לקולנוע "סייט אנד סאונד". ספר זה תורגם מתור הסררה לקולנוע של ה - BFI - המכון הבריטי לקולנוע.