"עד תחלת שנת אלפים ועשר / באחד לחדש הראשון יוסתו התשוקה והיצר / גם תמצא גלולת הזכרון". כך פותח אחד השירים העתידניים שכתב משה שפריר. שירים אלה ואחרים כונסו בספר זה לפי נושאים שונים המובאים בשערים: "אותות הזמן", "אותות חיים", "אותות אהבה", "אותות קין", "אותות מצוקה"ו"אותות ארגעה". כתיבתו של המשורר משה שפריר, המתפרשת על - פני ארבעים השנים האחרונות, זכתה לתהודה ביקורתית אוהדת. בין היתר, צויינו שיריו של שפריר "כתופעה מיוחדת בהווי הספרותי שלנו. מתגלה לנו עולם שירי מקורי, מעניין מאוד בצירופיו המיוחדים ובשל להפתיע בעושר הלשוני ובשליטתו של המשורר בשפה העברית..." (אליעזרה איג, "משא", עתון "למרחב", 1967). משה שפריר, הנימנה עם "משוררי דור המדינה", נולד בשכונת בורוכוב (גבעתיים של היום), שירת בנח"ל והיה חבר בקיבוץ שדה - בוקר. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ועבד כגיאולוג בישראל ובסיני באיתור מקורות מי - תהום ובחיפושי נפט ומחצבים. הוא גם שימש כסופר לענייני מדע בעתונות וכמרצה בתחומים אלה ברחבי הארץ, מאז שנת 1961, עם סיום לימודיו בפקולטה למדעי הטבע, הוא החל לכתוב שירים וסיפורים, שפורסמו אח"כ במוספים לספרות של העיתונות העברית ובכתבי - עת שונים בארץ. בשנת 1972 הוא היה לחבר באגודת הסופרים העבריים ומשמש עתה כמגן יו"ר האגודה וחבר בהנהלת מרכז פא"ן הישראלי (סניף איגוד הסופרים הבינלאומי).