מיקה ידלין מתעוררת בבוקרו של האחד עשר בספטמבר 2001 במנהטן, ומתחילה לעשות חשבון נפש נוקב עם חייה. קרועה בין אהבת נעורים רווית געגועים לנישואים טראומטיים, מנהלת מיקה שיחות הזויות עם נשות ארגון 'השומר' ובנות העלייה השנייה, המסייעות לה לערוך קתרזיס עמוק עם זהותה. כדי לרפא את פצעיה, היא יוצאת למפגש גורלי בספרד, שם היא פוגשת באהבת נעוריה שעזב את הארץ לאחר מלחמת לבנון. ברומן מרגש זה, מעמת המחבר בין ההוויה הנשית הישראלית לזו הגברית, תוך כדי עימות עם 'המוסכם והמקובל' בזהויות אלו, ו[יתוצם. במעבר לולייני בין שלוש תרבויות, הישראלית, הספרדית, והרוסית, לוקח המחבר את הקורא למסע מרתק המתחיל בניו יורק, עובר דרך תל - אביב בש[ות השבעים, מלחמת לבנון, פמפלונה, גרנדה, ומוסקבה, ומסתיים מול אתר ההנצחה לנופלי תל - חי. זהו ספרו השני של יונתן פיין, שספרו הראשון 'מריו רץ רחוק' זכה לשבחי הביקורת: "הקובץ הזה, שלפחות בתמטיקה שלו, בולט בנוף הספרותי העכשווי דווקא באי השתייכותו לאופנות ולטרנדים המובילים". (ראובן מירן, מוסף הספרים של 'הארץ') "הסיפורים 'מערבל' ו'וונדרבאר', נקראים כמין אפיגון של או' הנרי. סיומם המפתיע המהפך את כל נסיבות הסיפור דורש חזרה לתחילותיו, כדי למצוא את הסימנים המחשידים שטמן המחבר" (אהרון עטון, 'עתון 77') "פיין מבקש לעיין בזהות הישראלית ובעיקר בדרכים הפתוחות בפניה להיטיב את קיומה, כלומר, לממש את החסר. קריאתו של פיין פשוטה: להכיר את עצמנו, לבחון את הקשר עם העבר, ולאוורר את הארונות". (יורם מלצר, 'מעריב') "חשיבותו של הספר כפולה: הוא עוסק גם במלחמה המקופחת ביותר בתולדות הספרות, וגם בהוויה הישראלית הנגזרת ממנה, שמהעיסוק בה. נוטים הכותבים הצעירים לברוח". (ירון אביטוב, 'מאזניים) יונתן פיין. 45, יליד הארץ, נכדו של אלכסנדר פן, נשוי ואב, מרצה באוניברסיטת בן גוריון בחוג להיסטוריה. זהו הרומן הראשון שכתב.