על רקע המפגש עם העידן המודרני והתרבות ההומניסטית שכוננה אותו התפתחו בעם היהודי ארבע תנועות דתיות גדולות (ומפולגות): האורתודוכסיה החרדית, הרפורמה, היהדות "החיובית - היסטורית" (מסורתית) והאורתודוכסיה המודרנית. הן התפלגו זו מזו סביב הגדרת יסודות הדת, היחס להלכה המעצבת את אודח החיים הדתי, הקשר בין הדת לבין העם, בייחוד מבחינת שאלת הלאומיות המודרנית, מקום העם היהודי בין העמים, היחס לתרבויותיהם ודרך שרידת העם מתוך נאמנות לזהותו הייחודית. הספר בין אורתודוכסיה להומניזם דתי מציג בתיאור ביקורתי ובדרך השוואתית את עמדות התנועות הללו מכל ההיבטים הנזכרים לעיל, מגדיר את היחסים ביניהן על רקע התמורות ההיסטוריות המהפכניות שחלו במחצית הראשונה של המאה העשרים ומנתח את הדינמיקה של התפתחותן והשתנותן עד מלחמת העולם השנייה, השואה והקמת המדינה. באחרית - הדבר מתוארת ומנותחת באותה צורה ההתפתחות שחלה במחצית השנייה של המאה העשרים בישראל ובתפוצות, ומוצגים אתגרי העידן ה"בתר - מודרני" והתמודות שהתחייבו ממנו. אליעזר שביד, חתן פרס ישראל במחשבת - ישראל לשנת 1984, הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של ספרים רבים במחשבת - ישראל לדורותיה. בין ספריו האחרונים: הציונות שאחרי הציונות; לקראוצ תרבות יהודית מודרנית; חינוך הומניסטי - יהודי בישראל; ותולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש, כרכים א - ב.