המעבר לניהול עצמי של בתי ספר הוא תופעה הולכת ומתרחבת בעולם החינוך. מדינות רבות מאמצות עקרונות פעולה שלפיהם בית הספר הוא מוקד הסמכות והאחריות. ניהול עצמי נועד להבטיח את אופיו היזמי של בית הספר, להעמיק את תפיסת האחריות של הצוות החינוכי ולצמצם את מנגנוני הביורוקרטיה. עוד נועד הניהול העצמי לנצל טוב יותר את טשאבי החינוך וליצור זיקה ישירה בינם לבין התלמידים, למצות את פוטנציאל ההון האנושי בבית הספר, לשפר את הישגי החינוך ולהתמודד עם שינויים מהירים בעולם הידע. מטרה נוספת של הניהול העצמי היא להגביר את שביעות הרצון של ההורים והתלמידים מרמת החינוך הציבורי ומאיכותו. המעבר לניהול עצמי מעורר שאלות רבות: האם הציפיות אכן מתגשמות? האם רמת ההישגים החינוכיים עולה ? באילו נסיבות ותנאים מתרחש השיפור המיוחל? מהי המורכבות של ניהול בית ספר בעידן זה? מהם כלי הניהול הנדרשים כדי להתמודד עם מורכבות זו? מה מאפיין את המנהיגות הבית ספרית בעידן הניהול העצמי? מהם הקשיים בתהליך המעבר לניהול עצמי? מהו תפקידה של המדינה בתהליך זה ? הכותבים בספר זה הם חוקרים ואנשי חינוך המלווים את המעבר לניהול עצמי ברחבי העולם. במאמריהם הם משתפים את הקורא בהיבטים השונים של מורכבות הניהול העצמי ובדרכי ההתמודדות עם השאלות שהוא מציב.
