המחבר הוא יליד עיירה יהודית בסרביה, עיירה שנחרבה ואיננה עוד. הוא התחנך ורכש את השכלתו בקישיניוב (בי"ס תיכון) ובבוקרשט (אקדמיה למדעי מסחר ותעשיה). היה ממייסדי תנועת הנוער החלוצית "דרור" ומפלגת פועלי-ציון ברומניה. היה פעיל בחיים הציבוריים והירבה להופיע ברחבי רומניה כנואם ומרצה בנושאי ציונות ותרבות.
ביולי 1940, שבועיים אחרי סיפוח בסרביה לבריה"מ, נעצר עם קבוצה של ראשי התנועה הציונית. נשפט שלא לפניו ונידון ל-8 שנות עבודת פרך בצפון הרחוק "כאלמנט סוציאלי מסוכן". שוחרר בתום תקופת עונשו אך נאסר שנית והגולה.
הצליח לשרוד הודות לגילו הצעיר ועוז רוחו. בעוד חבריו נספו במחנות הכפייה של הק.ג.ב., ורק ב-1975 הצליח להגשים את משאת נפשו ולעלות ארצה.
בצאתו לגימלאות התמסר לקיום הנדר שנדר בתקופת גלותו, לספר - אם ישרוד - על נתיב היסורים שלו ושל אלה ששילמו בחייהם בעד נאמנותם לעמם. בספרו משתדל המחבר, למרות כאבו וזעמו, לשמור על איזון. עם זאת ניכר שעדותו נכתבה בדם לבו. סיפורו מרתק, מרגש ומעורר הזדהות של הקורא עם הקורבנות.
הספר הוא יד זכרון לפעילי התנועה הציונית בבסרביה, שנספו עם הכיבוש של חבל ארץ זה בידי הסוביטים.
הוא מספר על האנשים שעשו את מיטב שנותיהם בצפון הנידח - כל זאת בגלל נאמנותם לציון.
הוא גם תמצית המסר אשר בפי המחבר לדור הזה ולבאים אחריו.