“אם תמונה אחת שווה אלף מילים, כמה מילים שווה תמונה תלת-מימדית?
ואיזו ביקורת ספרותית אפשר לכתוב על ספר שאינו ספרותי?

העין המופלאה הוא ספר של תמונות תלת-מימדיות. לא מגזרות נייר שקופצות מתוך דפי הספר, לא תצלומים שמצריכים משקפיים מיוחדים או עזרים אחרים כדי לראותם וגם לא תמונת הולוגרמה שיש להזיזה מצד לצד כדי לראות את פלאיותה. כל מה שצריך הוא זוג עיניים, רצוי לא ממושקף.

בעיצוב פנים יש מושג בשם conversation piece. לדעתי, הספר הזה הוא בדיוק כזה. הוא פריט שבכוחו להצית שיחה לא שגרתית, הכוללת גם פעילות. הפעילות יכולה להימשך לא מעט זמן ולעורר צחוק גדול - תלוי עד כמה מאותגרי ראייה הם האנשים שמשתתפים בה וכמה מגוחכים הם ייראו בניסיונם להצליח. וכשהם מצליחים, אז קריאות התפעלות כגון "וואו!", "איזה יופי!", "זה מדהים!" ו"תן לראות כבר!" הן בלתי נמנעות.

ספר כזה לא מניחים על מדף הספרים, אלא באחת המגירות של שולחן הקפה הריבועי עם משטח הזכוכית השקופה. משטח הזכוכית של השולחן הוא התקרה של המגירות, וכך כל מה שדר בתוכן נגלה לעין כל. הפוטפורי הצבעוני, המלאכים והפרחים הקיטשיים של מיכל נגרין, התמונות שטרם מוסגרו, גזירי עיתון מעניינים, כדורי מראות קטנים, כרטיסי ברכה, גלויות, בלוק כתיבה מעוטר, אוגדן של פתקי ממו, עפרונות צבעוניים, בובות קטנות, מחזיקי מפתחות, מזכרות מחו"ל, תחתיות לספלי קפה, חתולים (כמובן) וכל הפיצ'פקעס הקטנים שהונחו שם רק בינתיים, אבל כידוע אין דבר קבוע יותר מהזמני. כולם ביחד יוצרים אסמבלאז' כאוטי דינמי וססגוני.
איך הספר משתלב באסמבלאז'? הצבעוניות שלו מושכת ונעימה לעין, הוא זמין לשליפה מיידית כשרוצים לעשות משהו נחמד ומהנה, וכאמור, הוא נושא לשיחה כי אפשר שלא להבחין בו מבעד לזכוכית השקופה.

הספר מציע שתי שיטות לראיית התמונות התלת-מימדיות: הצלבת העיניים והסטת העיניים.
אני פיתחתי שיטה חדשה, לא יודעת איך. עין השונרא היא כנראה באמת מופלאה. אני פשוט בוהה בתמונה לרגע, ממצמצת פעם אחת ו...הופ! התלת-מימדיות קופצת מתוכה.
וכמה זה יפה, מרתק, שואב, קסום, מהפנט, מפליא ומופלא!
רגע אחד אני מחזיקה בידי ספר דק ושטוח ורגע לאחר מכן אני מחזיקה תיבת קסמים עם נפח ועומק משתנים שמתוכה מגיחים בעלי חיים, יצורים קדמוניים, פרחים ועצים, גרמי שמיים, צורות הנדסיות, כלי רכב, כלי תעופה ועוד. יש בספר דפים שהופכים במלואם לתמונה תלת-מימדית וכל הצורות המופיעות בהם ייראו כאילו הן מרחפות בחלל במרחקים שונים, ויש דפים שמתוכם מגיח בתלת-מימד דבר מה שחבוי בהם. מה יותר יפה? לא החלטתי. את מה יותר קל לראות? את הצורות המרחפות בחלל, על פי דברי ההקדמה לספר.

אז בתיבת הקסמים הזו אפשר לראות, בין היתר, דגים שטים בשורות-שורות; ספירלות שחגות, מסתובבות ומתפתלות בתוך עצמן; גשם של מטבעות שיורד ממעל, רק הושט היד וקטוף אחד; להקת ציפורים חגה מעל שדה צבעוני; שושנים אדומות מתקבצות ללב של שושנים אדומות; פרפרים מסתדרים במבנה של כוכב; כתמי צבע מבולגנים הופכים לכובע סומבררו; גדי קטן מבליח מתוך מריחות אקראיות של צבע; בשדה של פרחים קטנים פורח מול עינינו פרח גדול; והבא בתור הוא סוס שמופיע לפתע בתוך אחו ירוק ומגודר.

בעתיד, אולי כל הספרים יהיו תלת-מימדיים. על פני השטח נראה טקסט רגיל בשחור-לבן, אבל אם נצליח להתרכז בדרך הנכונה, נראה בתלת-מימד את הסצנה עליה קראנו זה עתה. ואם נתרכז ממש חזק אולי נצליח לראות תמונה ארבע-מימדית ואז, מי יודע? אולי אפילו נצליח לנסוע בזמן. אבל עד שזה יקרה, ניהנה מהעין המופלאה.

הספר אינו חדש. הוא היה להיט בתחילת שנות התשעים: ספר מתנה אידיאלי בכריכה קשה, לעצמך ולאחרים. לאחרונה קניתי אותו בדוכן ספרים בכריכה רכה ב-25 ₪, וזה כלום-כסף עבור חגיגה מופלאה רב-פעמית.

אז אם תמונה אחת שווה אלף מילים, כמה מילים שווה תמונה תלת-מימדית? שלושים ושניים אלף?
ואם שלושים-ושניים אלף, אז כמה מילים שוות שלושים תמונות תלת-מימדיות? תשע-מאות ושישים אלף?
מצטערת, תשע-מאות ושישים אלף מילים אני שומרת רק להרמן קוך.

דוגמאות של העין המופלאה. תיהנו.

https://bit.ly/2u1O1HW”