“הספר "מוות בפרדייז" מאת רוברט ב. פארקר, הינו הספר השלישי שכתב אודות ג'סי סטון, מפקח המשטרה של העיירה פרדייז, ניו אינגלנד. סטון הוא בלש שונה מאוד מן הגיבור הקבוע של פארקר, הבלש הפרטי ספנסר. ראשית, משום שבניגוד לספנסר יש לו גם שם פרטי. שנית, כיוון שהוא נציג מוסמך של רשויות החוק ולא אקדוחן בודד, הגון וישר, הפועל מחוץ למסגרת המוגדרת של החוק. שלישית, המלנכוליה. סטון הוא שתיין מועד. יש בו עצב עמוק שהוא מנסה להקהות באמצעות אלכוהול: "הוא שתה קצת בירה. לא היה בזה הריגוש שהיה בוויסקי, וזה לקח יותר זמן. אבל זה הספיק." (עמוד 138) החיים, כמו גם עבודתו, עשו את סטון לאדם ציני, מריר וחד לשון. כך למשל, כאשר הוא עונה לאישה התוהה מדוע לא הוחזר לה כלבה האובד, כי אם נותר בהשגחה בתחת המשטרה: "הוא הסתובב על הכביש המהיר בלי רישיון," ענה ג'סי. "שאלנו אותו איפה הוא גר, והוא סירב לענות." (עמוד 23)

סטון לא למד בקולג': "אחרי התיכון הצטרפתי לקבוצת בייסבול בליגה הצעירה." (עמוד 41) בעת ששיחק נפצע בכתפו ונאלץ לקטוע את חלומו להפוך לשחקן מקצועי בליגה הבוגרת. בעקבות אביו שהיה שוטר באריזונה התגייס למשטרת לוס אנג'לס. כבלש מחלק שוד-רצח במשטרת לוס אנג'לס רכש סטון ניסיון רב בפענוח פשעים אלימים: "הייתי שוטר באל-איי. פיטרו אותי בגלל ששתיתי, הנישואים שלי התפרקו, והחלטתי לנסות להתחיל מחדש כמה שיותר רחוק מאל-איי." (עמוד 42) סטון הגרוש עדיין מאוהב בג'ן, אשתו לשעבר, ואף נפגש אתה מעת לעת. אחד המשפטים בספר המתאר זאת הוא מופת של כתיבה בעיני: ״מעבר לשולחן, מבעד לריצוד הנר, נראו פניה של ג׳ן מיוחדים במינם. אובייקטיבית, ג׳סי ידע שיש עוד נשים שנראות טוב כמו ג׳ן. אבל זאת היתה, במקרה הטוב, דעה מציאותית. בתוך תוכו ידע ג׳סי שהיא האישה הכי יפה שיש״ ( עמוד 147)

על כל פנים, כך נעשה סטון למפקח המשטרה בעיירה הציורית פרדייז שבניו אינגלנד. בעיירה שלווה שכזו עבודת המשטרה אמורה להיות רגועה ועיסוקו העיקרי של סטון אמור להיות ירי בבואשים מוכי כלבת, אבל הוא מגלה עד מהרה כי פרדייז היא כר פורה לפעילות פלילית החל מבעלים המתעללים בנשותיהם ועד רצח וסחר בסמים ושגם המאפייה מעורבת. אבל סטון הוא שוטר קשוח, איש פעולה קר-רוח שלוקח את הזמן שלו ולא נותן לאירועים לקבוע לו את הקצב, רק שלפעמים אין לו ברירה: "סניידר התחיל למשוך את הפטיש לאחור. רק הפנים שלו נראו מעבר לכתפה של אשתו. ג'סי הוציא את ה-0.22 עם הקנה הארוך מהשקע בגבו, נטה לעבר סניידר בזמן שהוא הוציא אותו, מתח זרוע יציבה קדימה, וירה בסניידר פעם אחת האמצע המצח. זה יצר חור קטן, נקי וכהה. גברת סניידר עמדה במקום וצרחה, היד של סניידר התרופפה והחליקה מצווארה והוא נפל ולא זז." (עמוד 224) כאשר הוא מוצא בנהר את גופתה של בילי בישופ, נערה מתבגרת שנורתה למוות ונזרקה לאגם. כשג'סי מתחיל לחקור הוא מגלה שהוריה לא דיווחו על העדרה ואפילו אינם מוכנים להודות שהיתה להם אי פעם בת בשם בילי. מי היתה בילי בישופ? מה היא הסתירה? הפרשה לוקחת את סטון לבוסטון וחזרה, מפגישה אותו עם כמה נשים מושכות ומעמתת אותו עם כמה מבכירי התושבים האמידים בפרדייז, כמו גם עם מאפיונרים בבוסטון ועם רשת זנות נוער.

הספר לקח את הזמן שלו עד שתפס אותי, מה שקרה בערך בעמוד 50. מהרגע שנתפסתי הוא רק נעשה יותר ויותר מותח, אבל ספר בן כ-250 עמוד לא יכול להרשות לעצמו שיהיו בו 50 עמודים לא מעניינים, ועוד בפתיחה. הספר כולל הופעות אורח של דמויות מוכרות מספריו האחרים של פארקר, אודות גיבורו ספנסר, ובהם המאפיונר ג'ינו פיש, עושה דברו הצלף ויני מוריס וראש מחלק רצח של משטרת מסצ'וסטס, ניצב משנה הילי. פארקר יודע לכתוב וגם מלאכת התרגום של גיא עד טובה מאוד. בסך הכל נחמד, לא קליל ומהנה כמו הספרים אודות ספנסר אבל בהחלט אפשרי ומהנה.

"מוות בפרדייז" מאת רוברט ב. פארקר,
יצא באנגלית
"Death in Paradise",
by Robert B. Parker,
בשנת 2001,
יצא בעברית בהוצאת זמורה-ביתן,
בשנת 2003,
תרגום: גיא עד,
מכיל 255 עמודים.”