את הדימויים ניתן לפגוש בכל תחומי החיים, בשפת הדיבור היומיומית ובשפה הכתובה. בעיתונות, בפרוזה, בשירה ואפילו בכתבי הפילוסופים שנעזרו בדימויים כדי להמחיש את התיאוריות המופשטות. בשפת היום - יום אנו אומרים: "אני רעב כמו כלב", או "נגולה אבן מלבי", כדי לתאר שחרור ממועקה. העיתונות היא מאגר לא קטן של דימויים עתירי דימיון, כמו למשל דימוי של מאיר שניצר ב"מעריב": "הכתובת היתה על המסך זמן רב, אבל היה צריך את "סלבריטי", סרטו של וודי אלן, כדי להבין שהבמאי הנערץ לשעבר הוא כמו שקית חלב שתאריך פקיעתה חלף ותכולתה החמיצה." בפרוזה, הדימויים משתבחים באיכותם, ברובם, כמו הדימוי הבא המתאר סופת ברקים אחרי הלוויה: "בלילה אחרי שגופו הדומם חסר האונים, הופקר אל האדמה, התחוללה סופת ברקים ורעמים. בומים האירו לרגע עולם עגמומי, דלקו, כבו והבליחו במקום אחר, כאילו אלוהים מנסה להדליק אור בניאון מקולקל, או שולח מכות חשמל אל האדמה כדי להחיות את אבא." בפילוסופיה, ניסיונו של מרקוס אורליוס לתאר את הזמן: "הזמן דומה לנהר שוטף של כל הדברים המתהווים, כזרם עצום. רק הצצת במשהו וכבר הוא נעלם ממך, ואחר הובא במקומו, וגם זה ישטוף ויעבור." "באוסף הזה כלולים דימויים מתוך יותר מארבע מאות ספרים. יש כמובן עוד רבבות דימויים, בכל הספרים האחרים שלא קראתי. לאסוף את כולם לא ניתן, למרות שהשתעשעתי זמן מה ברעיון הגדול הזה. כאן לא יעזור מפעל חיים של אדם, גם לא מפעל חיים של מפעל. קריאה בדימויי האוסף, ובספרים מהם לוקטו הדימויים, מעשירה את עולם האסוציאציות, גורמת הנאה מהשפה ומהעולם החוויתי של כולנו. אני נהניתי, עכשיו תורכם." ריקי גושן היא עיתונאית וסופרת, אם לשתי בנות, מתגוררת בקרית חיים. תולעת ספרים מגיל שנתיים.

שם הספר
עיין ערך עדר
כמעט אהבה - סיפור
לחשוב על מה שאין
שלום, כיתה