אחד מסינמי ההיכר המובהקים של תקופתנו, שלהי המאה העשרים ותחילת המילניום השלישי, הוא הדינמיות העצומה בהשתלשלותם של המאורעות העולים על בימת ההסטוריה העולמית, ומשתזרים ממילא גם בהיסטוריה של עם ישראל המהווה חלק אינטגרלי מהזירה העולמית. ברם שטף זה של המאורעות, הגובר והולך בתאוצה מתמדת, גורם גם לנו היהודים, ובמיוחד ליהודים במדינת ישראל, מידה גדלה והולכת של תחושות של תהייה, של הרהורים, של שאלות. כך אנו עדים לנטייה גוברת, לפחות בין השכבות המשכילות בעם, למבחן עצמי מעמיק ונוקב. את זו מלוות שאלות רבות המנסרות בחלל עולמנו, כאשר רק תשובות מעטות בידינו - מה אירע למדינת ישראל בימינו? מה קרה ליהודי בתוכה? מה התרחש בגולה כולה? מה אירע למבנה החברה שלנו, וכיצד טושטשו ואף התמוטטו מערכות ערכים חברתיים ונורמות של רוח ומוסר? בעיקר טורדת אותנו השאלה לאן מועדות פניו של היהודי החילוני השרוי ללא אלוקים, ואשר אינו מוכן ואף אינו מסוגל לחשוב אלא במונחים ובקטגוריות חילוניים בלבד. אבל אנו תוהים גל על הנטייהלהקצנה ולהסתגרות המורגשת בקצה המחנה של היהדות המאמינה בה'. אחת הדרכים לפתרון המבוכה, ואולי היחידה המשמעותית, מצויה ברצון להתבונן בעבר, ולדלות מתוך קורות עמנו אפשרויות של תשובה, נסיונות למענה המסוגל להעניק חוסן נפשי, יציבות רוחנית ואיתנות מוסרית. הרב מרדכי פירון שירת בצה"ל מאז קום המדינה, במשך 34 שנים וסיים את שירותו כרב הראשי לצה"ל בדרגת אלוף. היה בין המייסדים מחדש של המכללה לבטחון לאומי בה הנחה במשך שלושה מחזורים את התוכנית ללימודי היהדות. לאחר מכן נקרא לשמש במשך 12 שנה כרבה הראשי של קהילת יהודי ציריך בשוויץ. חיבר בין השאר ארבעה ספרים: "בנתיבי אגדות חז"ל", "בשערי האגדה", ייחודו של עם ישראל", "ערכים ביהדות".
