זה סיפורה של משפחה ירושלמית מיוחסת שבניה היו למנהיגי התנועה הלאומית הפלסטינית. כ250 - שנה, מראשית המאה השמונה - עשרה עד שלהי תקופת המנדט הבריטי במאה העשרים, החזיקה משפחת אל - חוסייני במשרות החשובות ביותר בירושלים וסביבתה, ולמן המחצית השנייה של המאה התשע - עשרה היתה השפעתה רבה גם במחוזות אחרים בארץ ומחוצה לה. אל פסגות העוצמה האלה הגיעה המשפחה בזכות מדיניות נבונה שידעה לנווט בין גחמות השלטון העות'מאני, התורכי והבריטי ובין צרכיה של החברה המקומית. אבל בתחילת העידן הלאומי בתולדות החברה הפלסטינית התקשתה המשפחה להנהיג את החברה אל מול הציונות. בסופה של תקופת המנדט התברר שלא רק נכשלה במנהיגות הלאומית אלא אף הוליכה את עמה אל האסון של שנת 1948. זה גם סיפורה של הארץ מנקודת המבט הפלסטינית, וממילא הוא מתמודד עם מיתוס הארץ הריקה. קורותיה של משפחת אל - חוסייני מלמדים שהיתה כאן חברה ותרבות תוססת במאה שקדמה לבואה של התנועה הציונית, וממחוז שולי למדי באימפריה העות'מאנית היתה הארץ לבמה מרכזית שנאבקו עליה מעצמות אירופיות, תקיפים אזוריים, מהגרים, מתיישבים ומקומיים. כל אלה חייבו את המשפחה להתלכד סביב סדר יום פוליטי משותף. לא כל בניה ובנותיה צייתו לצו המשפחה, והספר מביא גם את סיפורן של קריירות אישיות בקרב החוסיינים. כמו כל סיפור אריסטוקרטי זה גם סיפור ניצולה של החברה המקומית לטובת המשפחה. הקורא הישראלי ימצא כאן פרק חשוב בתולדותיה של הארץ, שלא הובא לפניו בשלמותו עד כה.