"כמעט במשך כל ימי קיום הגטו ראתה אור עיתונות מחתרתית, עיתונים ומאספים. במיוחד התנהלה פעילות זו על - ידי הארגונים שלהלן: הבונד, פועלי ציון שמאל, השומר הצעיר, דרור, פועלי ציון ימין, הבלוק האנטי - פשיסטי, הקומיניסטים ואחרים, חלק מאותם הפרסומים, שראו אור בוורשה, הופצו כמעט בכל הגטאות האחרים חרף הקשיים האיומים במגע ובתקשורת...
הפרסומים הבלתי לגאליים של הזרמים הפוליטיים השונים הופיעו לאור היום, כמעט באופן חופשי. את הפרסומים הללו קראו בגלוי בבתי הקפה, אספו כספים לקרנות [הפרסום] של העיתונות. התנהלו ויכוחים עם ביטאוני היריבים - במילה אחת, התנהגו כמעט כמו לפני המלחמה".
כך תאר ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום ברשימותיו את עיתונות המחתרת בגטו ורשה בשנים 1943 - 1940. העיתונות היתה מפעל רחב הקף של כל התנועות הפוליטיות במחתרת וכלי ביטוי עיקרי של הוגי הציבור שנאבקו על שימורם של ערכים ומסגרות חברתיות שהנאצים ניסו לחסלם. מ1940 - ועד ערב התקוממות אפריל 1943, מלווה העיתונות את חיי היהודים בוורשה ובערי השדה, עוקבת אחרי צעדי הגרמנים, מתארת, מתריעה ומנסה לתקן עוולות חברתיות ומציבה בפני הציבור ובמיוחד בפני הנוער היהודי, תכלית ותוכן לקיומו. במובן זה היא משקפת את ערכיה של חברה יהודית אלטרנטיבית לזו שהתקיימה תחת אימת הטרור הנאצי.
דניאל בלטמן הוא מרצה במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במכון הבין - לאומי לחקר השואה ביד ושם. מחקריו עוסקים ביהודי פולין בתקופת השואה ובתולדות תנועת הפועלים היהודית במזרח אירופה.