פרנץ גרילפרצר (1872 - 1791) - תרגומים מיצירותיו הערכת גרילפרצר בספרות של תולדות הספרות הגרמנית החדשה : ג' הוא משורר בכל רמ"ח אבריו. כמחזאי הווינאי הגדול ביותר, הודות לכשרון העיצוב העדין ולרגישותו הרבה, הגיע פעמים רבות לרמתו של גתה; אך בשל העדר די אנרגיה בוטה נקלע כאדם רק למשרה פקידותית בינונית וחי חיי רווקות רווית מרירות. פעילותו הספרותית העיקרית היתה עד שנת 1838 ומאז לא הוציא לאור שום מחוה למען הצגתו עלי במה. סיבות לכך היו כשלון הקומדיה "אוי למשקר" והלעג אשר ספג בגינה. לאחר חיבור "האם הקדומה" והמחזת האגדות היווניות "גיזת הזהב" (בשלושה חלקים : החבר המתארח, הארגונאוטים ו - מדאה) חיבר את הדרמה "ספפו". מעט בלבד מרגשות אותנו כיום הטרגדיה "המשרת הנאמן לאדונו" והקומדיה "אוי למשקר" אבל המחזה "גלי הים והאהבה" הוא הדרמה היפה ועמוקת הרגש ביותר שלו. מעולם לא חובר דבר יפה יותר מן המערבה השלישית שבה. את טרגדית האהבה של הרי וליאנדר, שייחודית היא בספרות הגרמנית, ניתן בלא היסוס להעמיד בספרות העולמית לצד "רומאו ויוליה" של שקספיר. כאשר נפטר מצאו במגירתו שלושה מחוות מושלמים ואת הפרגמנט "אסתר". עלילת "מריבת האחים מבית הבסבורג" מתרחשת במאה ה16 - ובמרכזה קיסר רודולף השני. "היהודיה מטולדו", צעירה יהודיה נקלעת לגנו של המלך הנשוי ומעוררת בלבו אהבה יצרית אליה. במחזה "ליבוסה" באים לידי ביטוי לבטיו כלפי קטי פרוליך, כלתו הנצחית. כן חיבר את "אוטוקר" ואת ו - "החלום כחיים". מעניינים ופחות מדי מוכרים הם תיאורי המסעות שלו, מכתביו, יומניו ומחקריו בתחום הספרות הגרמנית, הצרפתית והאנגלית ובעיקר אלה שבתחום התיאטרון הספרדי (לופה דה וגה וקלדרון) ופרקים באוטוביוגרפיה שלו. גם כליריקאי תופש ג' מיום של כבוד. עדינה היא הנובלה "המנגן הדלפון" המראה בעליל למה מסוגל היה ג' להגיע כמשורר - מספר. מעט חלשה ממנה היא "המנזר שבסנדומיר". וו הומחוה בהצלחה על - ידי גרהרט האופטמן במחזהו "אלגה" - בספר זה כונסו יצירות ג' אלו: אוטוביוגרפיה, היהודיה מטולדו, ספפו, אסתר, גלי הים והאהבה, המנזר שבסנדומיר, המנגן הדלפון, זכרונות על בטהובן (לרבות שני הספדיו ליד הקבר), אמירות על קלופשטוק, לסינג, לנאו וגתה וכן שירו "חורבות הקמפו וקינו ברומא".

שם הספר
תולדות הפילוסופיה היוונית בשלוש גרסאות
ניקולאוס לנאו: תרגומים מיצירותיו
שירת הניבלונגים
אנשי הפואטיקה