ניקןלאוס לנאו (1850 - 1802) - תרגומים מיצירותיו לפרוזה יוהנס שר, (1886 - 817), היוסף גדליה קלוזנר של תולדות הספרות הגרמנית, כותב הערכה זו על לנאי: כחוט השני עובר בשירתו האלמנט הפילוסופי, בעיקר בהבעת הספקנות. מה שכבר אמרו לגבי השירה בכללה שנובעת היא מתוך החסך, הבדידות והדמעה, שהגעגועים הם אמה והכאב הוא אביה - ניתן לאמרו במיוחד על שירת לנאו אשר על פני הטבע ראה נח "מכאוב גדול נצחי" ואשר את המלנכוליה ראה כמלווה הנאמנה שלו בדרך החיים. בנפשו מתאחד מזג נשי יפה עם רוח גברית נאבקת אשר את התחושות הכמו רכות מדי של הנשיות שבו חישל באש המחשבות. בשלהבת זעם דחס את געגועיו ואת אבלו למשאלות לב אמיצות לחיות כמו הברק חיים חופשיים - לוהטים - קצרים. ציורי - טבע וסמליות - טבע הם האמצעי העיקרי שבו מנסה הליריקה שלו להשפיע. ניצניה הטהורים ביותר מצויים ב - "שירי קני - הסוף" וב - "שירי היער". ציורי הטבע, הדחויים מאוד מלהיות תיאורים גרידא, משקפים את השפעת הגומלין המאוד מיוחדת שבין חיי הטבע וחיי הנפש האנושית. תפיסתו הסמלית את כוחות הטבע בהתגלותם רבת מבטים היא לעומק הנוטים לפנות אל מה שרגילים להבין כצדו הלילי של הטבע. אבל מתוך התחומים האפלוליים של בעיות פילוסופיות מעלה המשורר לפתע ברבורי שירה יפהפיים אשר בגאווה, ובה בעת בחן רב, שטים על פני מעמיים רוחשי חידות אלה ובמיורם נושאים פניני מחשבה בוהקה למרחוק. ברומנסות ובמו "מסבאת הערבה", "הגיוס", "השלושה" ו - "מישקה") ובזרי הרומנסות וכמו "קלרה הברט" ו"ציסקה") מוכח באורח מובהק בשרונו בתיאור אפי של פרטים. יצירותיו הגדולות יותר - "פאוסט", "סוונרולה" ו - "האלביגנזים" - מראות היטב את שלבי התפתחותו: "פאוסט", חרף הפרטים רבי היופי שבו, בכללותו יצירה חלשה היא המסגירה דשדוש בלתי בטוח, ספקני למחצה ואמוני למחצה, של רוח המחפשת נקודות אחיזה לשם שכנוע - השתכנעות מבלי יכולת להגיע אליהן; "סוונרולה", בתור יצירת אמנות אין בה פגם ומושלמת היא אבל מגלה את אי שביעות רצון המשורר מן השיטות הפיליסופיות החדישות אשר על פניהן מעדיף הוא את האמונה בכנסייה; ביצירתו "האלביגנוים" התנתק לנאו מעל תלותו בכנסייה אבל גם כאן לא התגבר על הספקנות שכרסמה בו. בטרם בא עליו גורלו המר של המשורר פרידריך הלדרלין חיבר עוד את המחזה "דון ז'ואן".