”החברּות לא ניחנה בדרמטיות הרגשית של הקנאה, בהמתנה החרֵדה של התשוקה, באכזבה הצורבת של הכמיהה, אבל יש בה עומק, הבנה וחופש״ – כך כתבה אווה אילוז במסה שהקדישה לחברות בשנת 2016 ושהתפרסמה – כמה אירוני, דווקא לכבוד ולנטיינז דיי – חגם האולטימטיבי של הלא־חברים, הלוא הם המאוהבים. בזמנים הסוערים, האפלים ומעוררי החרדה האלה, זמנים שכל כולם, כך נראה, התמסרות מתמשכת לדחפים הראשוניים ביותר של המין האנושי; אלימות ומלחמה ומין ולפעמים כולם יחד – גיליון על החברות של מאזניים מבקש לעסוק במערכת היחסים מן הסדר הגבוה, המעודן יותר - החברות. בגיליון מופיעות יצירות שעוסקות בידידויות אישיות, מקצועיות, קצרות מועד או ממושכות, כאלה שמלוות את החיים, ולפעמים גם את המוות, עוזרות לאחות פצעים מכל הסוגים, ולפעמים גם מניעות את חיי הספרות; יוצרות בריתות וחבורות ספרותיות וגם מובילות ליריבויות ולקנאה ולתחרויות.
בגיליון: פואמה של שרון אס שהיא גם הספד על חברה אהובה, מסה של יונית נעמן על לוינס ועל חברות ומשחקי ילדות, שירים חדשים על חברות ואכזבותיה, מאת דנה לובינסקי, אורית פוטשניק, מיכל דורון ויצחק גוילי, קטעי פרוזה חדשים, על חברויות מקצועיות ופואטיות שכתבו האמן ציבי גבע והסופר וחוקר הספרות חיים וייס, סיפור של לילך וולך על חברות מהצבא וסיפורים חדשים על חברות מאת מאיר פינקרט, מאיר עוזיאל, מירי ליטווק וירדן ורד. וחוץ מזה, כתמיד במאזנִים – מיטב המסות, השירה והפרוזה; רשימה של טלילה קוש על ספרה המונומנטלי של לאה איני ”הילד של לגיון הזרים״, שירים חדשים של סיון בסקין על המלחמה באוקראינה ועל המלחמה בכלל, שירים שטרם ראו אור של טל ניצן, עומר ולדמן, אסתר וולק, אורי פרץ, לאה שפיגלר, יערה בן־דוד ויואב איתמר, סיפור חדש של ארי ליברמן וסיפורים שטרם ראו אור מאת אמיר שילון ועמיר שינקמן.