שבטי הבדואים במחוז באר שבע עארף אל עארף מהדורה ראשונה הוצאת בוסתנאי.
עארף אל-עארף:1892-1973 סופר ואיש ציבור. נולד בירושלים. בתום לימודיו בתורכיה עבד במשרד החוץ העות'מאני כמתורגמן. במלחמת העולם שירת כקצין בצבא התורכי, .נשבה בידי הרוסים ונמלט אחרי שלוש שנים. עם תום המלחמה חזר ארצה. יסד את העיתון 'סוריה אל-ג'נוביה'(סוריה הדרומית), ששיקף את מגמותיו הפאן-ערביות, עסק בתעמולה אנטי-ציונית. נידון לעשרה שנות מאסר על הסתה למאורעות אפריל 1920 בירושלים, אך נמלט לדמשק, והיה פעיל בקונגרס הסורי.
אחרי נפילת משטר פייצל נמלט לירדן. הנציב הרברט סמואל נתן לו חנינה וב-1921 חזר לישראל והחל לעבוד במינהל המנדטורי. שירת כקצין מחוז ג'נין, שכם, בית שאן ויפו. ב-1926-28 הושאל לממשלת עבר הירדן ושימש שם כמזכיר ראשי. ב-1928-1929 היה קצין מחוז באר-שבע וב-1939-1942 קצין מחוז בעזה. ב-1934-1948 שימש עוזר למושל מחוז רמלה. אחרי סיפוח הגדה המערבית לירדן שימש כראש עירית ירושלים (1950) וכיהן כשר בממשלה (1955) הירדנית.
למרות היותו פקיד ממשלה כמעט כל תקופת המנדט ראה עצמו כערבי לאומני שאוהד את החאג' אמין אל-חוסייני ופעולותיו.
פירסם ספרים רבים, ביניהם העוסקים בהיסטוריה של ירושלים וכן בתולדות עזה באר-שבע.
שירותו בדרום הארץ עשה אותו לבר-סמכא בנושא הבדואים והערבים.