פריס ערב בחירות. צלם העיתונות ויקטור בלנוויל הוא מעין שילוב של פיליפ מרלו עם דני האדום. הוא שונא חקירות, שוטרים וסרטים רעים. טלפון בלתי צפוי שולח אותו לפגישה עם ידיד ותיק מהימים הטובים של מחפכת הסטודנטים במאי 68', ומוביל אותו לגופת אישה עירומה שמונחת בתוך ויטרינה בפסאז' קהיר. בלנוויל כבר ראה ושמע שטויות הרבה יותר גדולות. הוא שמע שאומרים שאי אפשר לנצח את התקוממות העם, ושהו - הו - הו - צ'י - מין, וצ'ה - צ'ה - גווארה - אבל מנקודה זו ואילך, הוא נסחף בעל כורחו אל תוך רצי אירועים מסחרר וסוריאליסטי ומתוודע לגלריה ססגונית של דמויות: קושרים עייפים וקרנפים בני יומם, טרוריסטים חובבי אמנות ושוטרים "עם הלב בצד הנכון", והכי חשוב: כלה אחת ותשעה רווקים. שיבוש תרבות מסוג חדש, פשע סדרתי א - לח - פראנסז, או סתם יצירת אמנות טוטלית במיוחד? העלילה טסה עם בלנוויל (קצת במטרו אבל בעיקר באופניים) מההאנג - אובר של פריס של אחרי מהפכת הסטודנטים אל פריס ההזויה של הדאדא והסוריאליסטים, ויוצאת למסע בין היצירות החידתיות ובין תעלולי הלשון של מרסל דושאן, האמן חמקורי ביותר, המורכב ביותר והמסתורי ביותר במאה העשרים. ז'אן פראנסואה וילר (נ. 1947) הוא מחשובי סופרי "הרומן השחור" בצרפת. על העטיפה: קולאז' מאת נדב שלו - ררוז סלאווי ונתון.