כרך זה הוא החלק השני של הספר 'תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה - התקופה העות'מאנית', והוא מתמקד בארבעה ציבורים מרכזיים, בעלי ייחוד תרבותי - חברתי ופוליטי, שהיו בקרב יהודי ארץ - ישראל בתקופה הנידונה : 'היישוב הישן', העדה הספרדית, יהודי ארצות האסלאם ו'היישוב החדש'. הכרך פותח במאמרו של מנחם פרידמן על 'חברה במשבר לגיטימציה', שבו נפרס סיפורו של היישוב הישן האשכנזי בשלהי התקופה העות'מאנית. מאמרו של נתן אפרתי סוקר את קורות העדה הספרדית בירושלים ומוצאותיה בימים שהיתה בשיא פריחתה ועד שאיבדה את ההגמוניה שלה. במאמרן של ניצה דרויאן ומיכל בן - יעקב, 'יהודי ארצות האסלאם בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית', עומדת במרכז הדיון ירושלים כיחידה גאוגרפית תרבותית - חברתית. במאמרו של נחום גרוס על 'כלכלת ארך - ישראל' מתאר המחבר את המצב במזרח התיכון ובארץ - ישראל באותה תקופה. מאמרו של יוסף כץ, 'יזמות יהודית בתעשייה ובמסחר', עניינו בגורמים המבניים שהקשו פיתוח יזמות תעשייתית ומסחרית. במאמר 'ההתיישבות היהודית בארץ - ישראל', סוקר יוסי בן - ארצי את המאפיינים הגאוגרפיים - יישוביים של המושבות הראשונות, של ההתיישבות הכפרית החדשה, ואת התמורות ביישובים העירוניים. יוסף גורני, במאמרו על 'היישוב החדש', עוסק במושג זה כמושג אידאולוגי טעון ערכים מוסריים, כוונות פוליטיות ושאיפות חברתיות. מאמר הסיום, מאת דן גלעדי ומרדכי נאור, עוסק בייישוב במלחמת העולם הראשונה', ימים קשים ביותר ליישוב היהודי בארץ. מאמרי הספר מסכמים את הידיעות והמחקר בתחום זה עד סוף שנות התשעים של המאה העשרים.
