“כשצ'אק נוריס עושה שכיבות סמיכה, הוא לא עולה ויורד אלא דוחף את כדור הארץ כלפי מטה.

צ'אק נוריס יכול לרקוד על שתי חתונות.

צ׳אק נוריס מסתכל במראה ולא רואה כלום, כי צ׳אק נוריס יש רק אחד.

כשצ'אק נוריס חותך בצל, הבצל בוכה.

למה אני מתחיל את הביקורת הזו עם מימ אינטרנטי מלפני 20 שנה? כי הספרון הזה הוא "עובדות צ'אק נוריס" של שנות ה30 של המאה הקודמת. להלן דוגמה:
"אמרו שכאשר הוא [דניאל ובסטר] קם לדבר כוכבים ופסים נדלקו בשמיים כמו דגל ענק, ואמרו שפעם הוא קטרג על נהר וגרם לו לשקוע לתוך האדמה. אמרו שכאשר צעד ביערות עם חכת הדיג שלו, הורגת־הכול, דגי הטרוטה היו מזנקים מן הנחלים היישר אל תוך כיסיו כי ידעו שאין כל טעם להיאבק נגדו; וכאשר טען בבית המשפט, היה בכוחו להשמיע את נגינת נבליהם של הקדושים ולהרעיד את האדמה שמתחתיו."

דניאל ובסטר במציאות היה פוליטיקאי נשכח מהמחצית הראשונה של המאה ה19 בארה"ב. בשיאו היה מזכיר המדינה, ומועמד אפשרי לנשיאות.
כמעט מאה שנה לאחר מותו, הסופר סטיבן וינסנט בנה גייס את דמותו לשני סיפורים קצרים על יכולותיו הפלאיות והרפתקאותיו.

הראשון והידוע ביותר הוא "השטן ודניאל ובסטר", שעוסק במאבק של ובסטר לחלץ חוואי אמריקאי מעסקה שהוא עשה עם השטן בשעת ייאוש מביש המזל שלו.
איך ובסטר נלחם בשטן? בבית המשפט, כמובן.
זה סיפור הומוריסטי שמאוהב באמריקה וברוח האמריקאית.
קראתי אותו בעיקר באנגלית האמת ולא בתרגום (אבל התרגום טוב), והשפה היא מאוד עממית ואולד פאשנית, מלאה בסלנג. נהניתי מהסתירה בין הסגנון הזה לבין הנושא.

באשר לטענות שלו על אמריקה.. מצד אחד זה מייצג יפה את האתוס היסודי האמריקאי, מצד שני.. האם האתוס הזה נכון? יש בו משהו נאיבי וקצת מגוחך. יש שם ערכים חשובים כמו חירות, המרדף אחר העושר והרעיון של בנייה עצמית, אבל זה אתוס קצת ריקני, מנופח מעצמו, וצבוע.
למרות שהיצירה הזו מנסה להצביע על הצביעות, תראו למשל את הקטע הבא:
"'אף פעם לא שמעתי שהשָׂטָ — שאתה טוען לאזרחות אמריקנית,' אמר דניאל ובסטר בהפתעה.
'זכותו של מי גדולה משלי?' אמר הזר באחד מחיוכיו הנוראים. 'כאשר העוול הראשון נעשה לאינדיאני הראשון, הייתי שם. כאשר ספינת העבדים הראשונה יצאה לקונגו, עמדתי על סיפונה. האם אינני נמצא בספריכם ובסיפוריכם ובאמונותיכם, החל מן ההתיישבות הראשונה? האם אין מדברים עליי עדיין בכל כנסייה בניו אינגלנד? אמת, הצפון טוען שאני דרומי והדרום טוען שאני צפוני, אך אינני כזה או כזה. אני רק אמריקני של אמת, כמוך — ממוצא משובח ביותר — כי אם לומר את האמת, מר ובסטר, גם אם אינני אוהב להתפאר בכך, שמי ותיק יותר בארץ זו משמך.'"
ואת הקטע הזה, מנאום הסנגוריה של ובסטר:
"הוא התחיל בדברים הפשוטים שכולם מכירים ומרגישים — רעננותו של בוקר נאה כשאתה צעיר, וטעמו של מזון כשאתה רעב, והיום החדש שהוא כל יום כשאתה ילד. הוא לקח את הדברים הללו והפך אותם בידיו. היו אלה דברים טובים לכל אדם. אך בלא חירות נבאש ריחם. וכאשר הוא דיבר על המשועבדים, ועל ייסורי העבדות, קולו הפך לפעמון אדיר. הוא דיבר על ימיה הראשונים של אמריקה ועל האנשים שעשו את הימים הללו. זה לא היה נאום נמלץ ופטריוטי, אבל הוא העלה את הדברים בעיני הרוח. דניאל ובסטר הודה בכל העוולות שנעשו אי פעם. אבל הוא הראה איך, מתוך העוולות ומעשי הצדק, הסבל והרעב, נוצר דבר מה חדש. וכולם מילאו בו תפקיד, אפילו הבוגדים.
ואז הוא פנה אל ג'בז סטון והציג אותו כפי שהוא — אדם רגיל שסבל מביש מזל ורצה לשנותו. ומכיוון שרצה לשנותו, עכשיו הוא עומד להיענש לעדי עד. ואולם עדיין היה טוב בג'בז סטון, והוא הראה את הטוב הזה. הוא היה קשוח ומרושע, במובנים מסוימים, אך הוא היה בן אדם. היה עצב בהיות אדם, אבל הייתה בדבר גם גאווה. והוא הראה את הגאווה הזאת עד שאי אפשר היה שלא לחוש בה. כן, אפילו בגיהינום, אם אדם הוא אדם, הדבר ידוע. והוא לא סִנגר עוד על אדם אחד בלבד, גם אם קולו הדהד כעוגב. הוא סיפר את הסיפור והכישלונות והמסע האין־סופי של המין האנושי. הם רומו ופותו והולכו שולל, אבל היה זה מסע אדיר. ושום שד שהושרץ אי פעם לא יכול היה להבין את מהותו של הדבר — צריך להיות אדם כדי להבינו."

סה"כ זה סיפור נחמד, אבל אולי לא מפותח מספיק בעיסוק שלו באתוס האמריקאי (הייתי רוצה, למשל, לקרוא את הנאום של ובסטר יותר מאשר תיאור של הנאום שלו..) ואולי אני גם לא אמריקאי מספיק כדי לאהוב אותו.

הסיפור השני הוא "דניאל ובסטר ונחש העקלתון", שעוסק בהיתקלות של ובסטר במפלצת המקראית ("בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת־הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם". ישעיהו כז, א)
זה סיפור קורע מצחוק שאני לא אפרט עליו יותר מדי כדי לא להרוס.. אפשר להגיד שהוא מכיל בתוכו פחות רעיונות רציניים מאשר הסיפור הראשון באוסף, אבל בחגיגה שלו את האבסורד הוא יותר מהנה, כי כבר עברנו על האמביוולנטיות שלי בנוגע לרעיונות של הסיפור הראשון.

וכאן הביקורת הקבועה שלי על הוצאות כמו "נהר", "תשע נשמות" וכו': אני קורא לא מעט מהפרסומים של ההוצאות האלו, אבל אני בחיים לא אקנה שום ספר שלהן. פשוט לא שווה לשלם כסף על הספרונים הצנומים שלהם שהם מעיזים למכור במחיר מלא.
תראו את הספרון הזה למשל – למה לא לתרגם עוד כמה סיפורים של בנה, וליצור אסופה באורך סביר של 250 – 300 עמודים, שאשכרה מהווה אוסף קומפרהנסיבי שמצדיק רכישה?
אני די תוהה על מה מתבסס המודל העסקי של ההוצאות האלו: יש קהל מספיק גדול שמוכן לשלם 40+ שקלים על ספרונים של 60 עמודים? העמלות שספריות מביאות להוצאות האלו על השאלה של הספרונים שלהן מספיקות לקיום כלכלי? כל כך הרבה שאלות, כל כך מעט תשובות.

6\10 חמוד, אבל צריך להיות יותר אמריקאי כדי להנות מזה.

נב – שאלתי את צ'אט GPT אם יש עוד סיפורי דניאל ובסטר שבנה כתב, והנוכל המציא לי שלושה סיפורים לא קיימים. אבל התקציר שלהם נשמע כל כך טוב שאני מתפתה לכתוב אותם בעצמי. ולהלן השקרים חסרי הבושה שלו:
• "Daniel Webster and the Ides of March" (1939) — Webster outwits an attempt to assassinate him using a Roman ghost on the anniversary of Caesar’s murder.
• "Daniel Webster and the Cherub" (1940) — Webster tangles with a very unangelic cherub causing havoc.
• "Daniel Webster and the Egg" (1940) — an absurd piece involving a giant mysterious egg and some very bad omens.”