חיבור זה בוחן את משנתו הלאומית של יצחק בר (דוב) לוינזון (ריב"ל), מנושאי דגלה של תנועת ההשכלה היהודית ברוסיה (1860 - 1788), כפי שזו פרושה בכתביו הענפים. בפתיחה לספרו "בית יהודה" נדרש ריב"ל להגדרת תכונותיה של "אומה כבודה", ובהן "בהיות לה שפה יפה, שלמה וצחה מאד". אכן, שפתנו, השפה העברית, היא אחת מאבני הפינה שעליהן מושתת בניינו של עם ישראל כולו. כפועל יוצא ממשנתו לא יכול היה ריב"ל לראות בישיבת ישראל בגולה, בהתערות פיזוריו בארצות מושבותיהן, יעד ותכלית לקיום האומה, ואמנם הגאולה, כעיקר לאומי ואמוני, תופסת את מקומה הראוי במכלול הגיגיו. תחושת השעבוד והניכור של בני עמנו בארצות גלותם, בקשת מזור לגאון האומה שנפגע, כל אלה מביאים את ריב"ל לכלל התרפקות על פרקי עבר זוהרים, התרפקות שיש עמה משום מבע וארשת לכיסופי גאולה עזים. מכאן נזרעו אולי הזרעים הראשונים שמהם הנצו נבטיה של תנועת חיבת ציון שנים לא רבות לאחר מכן.

שם הספר
הגות עברית בארצות האיסלאם
המקור המוחלט - ושימושיו בשפה העברית
שיכולי אותיות וכפלי צורות בשפה העברית
שמות עצם כפלי מין בשפה העברית
גניזה וספר: פרקי עיון במגילות מדבר יהודה