סיפור העקדה הוא אחד הסיפורים הסבוכים ביותר בשיח היהודי ובתרבות הישראלית. עם ההתיישבות בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים הוא נעשה לסיפור שמכונן חברה, מכשיר ערכים, תובע התבוננות מסויימת במציאות ומעלה את הדיון בסוגיית הלגיטימציה של קבלתו, בכל פעם מזווית שונה. המרובע שבבסיס הסיפור - האל המעמיד את גדול מאמיניו בניסיון שאין דרך לעמוד בו, האב העוקד, הילד הנעקד והאם הנותרת מאחור - פורט על הנימים הגלויים והסמויים של כל מי שנדרש לו, ועל כך יעיד העניין המגוון והמורכב שעורר בשירה העברית המודרנית במאה העשרים. אל תשלח ידך אל הנער הוא אסופה ראשונה מסוגה המבקשת להציג באופן שיטתי וחווייתי את העיסוק בסיפור העקדה. השירים ודברי ההגות המכונסים בה מתארים את תהליך היהפכותו של סיפור העקדה למיתום תרבותי ראשון במעלה: מהמקורות היהודיים ועד לפסגותיה של השירה העברית המודרנית; מעיסוק בסיפור העובדתי כפי שהוא מופיע בספר בראשית ועד לאימוץ הסיפור כסיפורה של החברה הישראלית המתהווה; מהביקורת הקשה שעורר, וממשיך לעורר, אימוץ זה ועד לדיון פשוט בתוצאותיו של הסיפור, של המטפורה שהפך להיות. אל תשלח ידך אל הנער הוא ספר הנוגע במישרין לחייו של כל אדם בישראל. ליקט וערך: אריה בן - גוריון. הציורים: מנשה קדישמן

שם הספר
חוזר אל עצמך - לקט מן המקורות
ילקוט שבת
מתקני משחק בחצרו של קיבוץ
המנורה סמל ישראל