בספר חמש נובלות שביניהן משובצים סיפורים קצרים, רסיסי חיים. הסיפורים עוסקים באהבה וברגשות, בשכול ובמוות. הסופרת חושפת את הרבדים העמוקים של נפש האדם ואת הנימים הנסתרות בחייהם של אנשים שגופם בוגד בהם וגורלם נחרץ, מול סביבתם הקרובה המשקפת את חוסר האונים והבדידות הטרגית של חייהם ומותם. החשיפה נעשית ביד אמן רגישה, רועדת, מתוך התבוננות עמוקה ואוהדת, שמעניקה משמעות אנושית לאירועים קשים מנשוא. סיפורי האהבה צומחים מתוך שכול רווי קונפליקט, נוסטלגיה והתפכחות, בהבנה בשלה ומפויסת של הסתכלות מאוחרת. הסיפורים נכתבו בפרקי חיים שונים, ועוסקים בדמויות שנחקקו בנפשה של הסופרת - אם ואב, קרובים ורחוקים, על רקע נופי ירושלים ונופי הנפש, ומתחברים למסכת חיים רגישה ונוגעת ללב. שפתה של איטה שוורץ לירית, שופעת דימויים, תמציתית, מרומזת, משוכה בקו אירוני דק, ובעוצמה שקטה. רקוויאם לפסנתר הוא ספרה השלישי של איטה שוורץ, המופיע לאחר שני ספרי שירה: "נימים צרובות" ו"למגע אחרון".