בדואט, אתר היכרויות אינטרנטי, אדם יכול להיות כל מי וכל מה שירצה להיות - שנון, יפה עיניים, האחד והיחיד. המקלדת מתקתקת. והמחשב טופג הכל. אירית, גיבורת ספר זה, מבקרת בדואט מידי יום. "זה כל - כך מטופש, החיפוש הזה" - היא כותבת - "כאילו נסיך החלומות יקפוץ החוצה מן המסך, אבל אני לא מצליחה להתאפק - הסקרנות חזקה ממני". בפורומים, בקהילות שברשת, אדם יכול להשתלב ללא מאמץ. בחסות כינויים אנונימיים נבנית קהילה חמימה. אירית מאבחנת: ככל שהיא מדברת פחות עם אנשים חיים, היא מדברת יותר עם אנשים וירטואלים. כתיבת סיפור - כך מגדירה אירית את העיסוק החביב עליה מכל - היא תהליך שבו היא, הכותבת, מתקיימת בשלמות בתוך דמות אחרת. גם מכתבי האהבה שהיא שולחת אל עודד, האיש שיצא מדואט ונכנס אל תוך חייה, עוברים אותו תהליך: אירית הבדויה, לא החיה, היא הכותבת אל עודד. ולא אל עודד החי היא כותבת, אלא אל האיש שבדואט. אתי רן לוקחת את הקורא למסע בחייה של אירית, שם הוירטואליות והמציאות משמשים בערבוביה, וקו הגבול בין החיים הפנימיים, המתנהלים בתוך נפשה, לחיים הממשיים מטושטש. בהוצאת אסטרולוג ראה אור ספרה של אתי רן "לך אף פעם לא יהיו חיים טובים"