"אנחנו אוכלים פנקייקס כדי להימלט מהבדידות, אך בתוך רגעים מעטים מבקשים יותר מכל להשתחרר אפילו מעצם המחשבה על פנקייק. דבר לא ימנע מאיתנו, אחרי אכילת פנקייקס, מלחוש חרטה איומה. אחרי אכילת פנקייקס אנחנו שמים לנו למשימה בחיים להתנער מפנקייקס ומכל אשר מוגש יחד עימם, הבייקון והסירופ והנקניקיה והקפה והריבות והמרקחות אבל דברים אלו אינם ראויים לאזכור בהשוואה לפנקיקס עצמם. הפנקייק הוא מי - הפנקייקס! הפנקייקס! - שלעולם איננו לומדים לכבד." רומן רב השראה ותובנה, המתרחש במסעדת פנקייק. רציני עד מוות, משעשע להחריד, ביזארי וקולע בול במטרה, רווי בניחוח הבלתי צפוי של סירופ מייפל לעת ערב ובתודעה המחודדת של קבוצת פסיכואנליטיקאים. גיבור הספר טום פסיכותרפיסט מטופל היטב לכאורה, נפגש לארוחת ערב עם עמיתיו במסעדת פנקייק. טה שנראה כסיטואציה משעממת למדי. טום מחליט לעסוק בקצת פעילות חברתית והתוצאה - שיחות נשכניות ונוקבות בין תבורת אנשים שמתפרנסים מפסיכולוגיה. במהלך הערב מנסה טום לפתוח במלחמת אוכל שההשלכות שלה הרסניות. בחוויה מיוחדת הוא מרהף מעלה אל התקרה ומשם משקיף מטה על עצמו וידידיו. לאורך הערב הוא מקשיב ומתבונן כאשר מערכות הידידות שלו, נישואיו, אפילו זהותו המקצועית, נפרשים ונחשפים עד שהוא מאבד את עצם זהותו כאדם. הספר כתוב במיומנות מיוחדת ובהומור תוך שהוא מטפל בבעיות אישיות אוניברסליות. כשהוא מתעמת עם פסיכואנליזה ומין, עבודה ומשפחה, מנפץ "המאמת" מיתוסים ישנים ויוצר חדשים. זהו רומן עשיר בדמיון וכתוב היטב מאת סופר שעבודתו הוכתרה "כ"מוטרפת לתפארת". (הסאן פרנסיסקו כרוניקל) דונלד אנטרים כתב שני ספרים קודמים, 'מאה האחים" ו"בחרו במר רובינסון לעולם טוב יותר". הוא מתגורר בברוקלין, ניו יורק. "במאמת... דמיונו יוצא הדופן של אנטרים מזמין השוואה עם יצירותיו של איטלו קלווינו, אבל לאנטרים יש להב חד יותר, עין יהלום הקודחת בתרבות ובזמן." אני פרו "דונלד אנטרים נמצא בכושר שיא בהזיה אנרגטית זו שגיבוריה, ללא ספק אנחנו, פועלים, באופן שובה וחסר בושה, בסביבה מטורפת ומרתפת שהיא גם העולם שאנו מכירים, ושלפעמים היינו מבכרים לא להכיר." תומס פינצ'ון.